במאי 1951, כשנה לאחר פרוץ מלחמת קוריאה, הוצבו החייל האמריקאי פרנסיס וול וגדודו כ-60 ק"מ צפונית לסאול מתכוננים להפגיז כפר סמוך בארטילריה.
לפתע ראו החיילים מראה מוזר של עב"ם שנראה כמו פנס גדול שנישא באוויר. העב"ם עשה את דרכו לתוך הכפר שהופגז בינתיים. החיילים סיפרו מאוחר יותר כי שמו לב שלמרות שהעב"ם לא נפגע למרות שהיה בתוך התפוצצויות הארטילריה. בנוסף אם מקודם הוא זהר בכתום, כעת הוא פלט אור כחול ירוק.
לאחר שקיבל אישור ממפקדו, ירה וול על העב"ם קליעים חודרי שריון מרובהו וכאשר אלו פגעו בעב"ם נשמע רעש מתכתי. העב"ם התחיל להתנהג בצורה לא יציבה, התנדנד מצד לצד כאשר אורותיו נדלקים ונכבים.
מה שקרה לאחר מכן היה מוזר עוד יותר ומפחיד-החיילים "הותקפו" ע"י קרן כלשהי אשר הגיעה בגלים ויכולת לראות אותה חזותית רק כאשר היא כוונה ישירות לאותו חייל.
וול מספר כי הוא הרגיש תחושה של צריבה ו"עקצוץ" ששטפו את גופו.
כל החיילים מיהרו לבונקרים תת קרקעיים והציצו דרך החלונות בעב"ם המרחף מעליהם, עד שהוא כאילו "נורה" למעלה בזווית של 45 מעלות ונעלם במהירות מדהימה.
3 ימים אחרי האירוע פונו כול החיילים באמבולנסים לטיפול רפואי (כיוון שהיו חלשים מדי לצעוד לבד), שם התברר כי הם סובלים מדיזנטריה ומספירת תאי דם לבנים גבוהה במיוחד.
חוקר עב"מים שהיה מדען נאס"א בעבר, טען שבעיניו היו לחיילים סימפטומים של קרינה.
לאחר המלחמה סבל פרנסיס וול מפוסט טראומה והפחית ממשקלו כ-20 ק"ג ומעולם לא הצליח לחזור למשקלו המקורי.
במהלך מלחמת קוריאה שהסתיימה ביולי 1953, דיווחו מאות אנשים על עב"מים דומים, שנראו לעיתים קרובות בצורת "צלחת מעופפת", אך מעולם לא ניתן ע"י הצבא הסבר רשמי לתופעות.
במשך שנים נחשדו העב"מים ככלי טיס סודיים של הסובייטים, אך מאוחר יותר התברר שאין ברשותם כלי טיס כאלו .יתר על כן גם הם סבלו מאירועים דומים של מפגשים עם עב"מים או חייזרים.
