משולש ברמודה הוא משולש דמיוני המשתרע על שטח של כמיליון קמ"ר בין האי ברמודה בצפון, חופי פלורידה במערב ופוארטו ריקו בדרום.
לפי ספירה לא רשמית אירעו במשולש כ-2,000 היעלמויות של ספינות ו-200 היעלמויות של מטוסים.
חידת המשולש התחילה כבר בשנת 1492 כאשר כריסטופר קולומבוס דיווח ביומנו כי מצפן האונייה התחיל להשתגע וכי צפה באורות משונים בשמיים. במשך השנים נוספו אין ספור מקרים מסתוריים חלקם מפורסמים-
ה "מרי סלסט"- בשנת 1872 הפליגה ה-מרי סלסט מניו יורק לגנואה שעל סיפונה 11 איש. לאחר כחודש נמצאה הספינה נטושה במימי האוקיינוס האטלנטי שכול המטען שהיה עליה נותר בשלמותו. גם שאר הדברים היו במקומם למעט ניירת האונייה, הכרונומטר וסירת הצלה אחת. סיבת ההיעלמות ותוצאותיה אינן ידועות עד היום.
ה-"אלן אוסטין"- בשנת 1881 נתקלה הספינה הבריטית, אלן אוסטין, בספינה נטושה בים. מספר אנשי צוות מהאלן אוסטין הועברו לספינה הנטושה כדי שייקחו אותה לניו יורק. אך כשהגיעו הספינות למשולש ברמודה, הספינה הנטושה נעלמה ואז הופיעה שוב ללא הצוות עליה. לאחר מכן נעלמה הספינה לחלוטין ביחד עם צוות נוסף שהועבר אליה.
אוניית חיל הים קוטופאקסי- האונייה יצאה בשנת 1925 מארה"ב לכיוון קובה עם 32 אנשי צוות ומטען גדול של פחם. הספינה דווחה כנעדרת אחרי יומיים והופיעה לפתע לאחר כ-90 שנה ליד חופי קובה.
טיסה 19- בשנת 1945 יצאו 5 מפציצים אמריקאיים לטיסת אימון ולאחר כשעה וחצי נעלמו עקבותיהם. מטוס נוסף שיצא לחפש אותם נעלם אף הוא. גורלם של המטוסים, 14 טייסי המפציצים ו-13 אנשי הצוות של המטוס הנוסף, לא נודע עד היום (זהו גם כנראה המקרה המפורסם ביותר).
ב-4 בדצמבר 1970 המריא הטייס, ברוס גרנון, במטוס קל עם אביו ונוסע נוסף מהאי אנדרוס לכיוון מיאמי פלורידה. זמן טיסה רגיל של טיסה כזו הוא כ-90 דקות וברוס טס בנתיב זה עשרות פעמים בעבר.
במהלך הטיסה הבחין ברוס בענן שחור שהלך וגדל באופן מוזר. ברוס עבר דרכו, אך זמן קצר לאחר מכן נתקל שוב בענן שחור שהיה הפעם עצום בגודלו. לברוס לא הייתה ברירה והוא "נכנס" לתוך הענן. אלא שכאן התחילו העניינים להתדרדר במהירות- הכול מסביב למטוס נהיה שחור כמו לילה והבהובי אור הופיעו ונעלמו במהירות כמו ברקים (למרות שברוס הבין מיד שאלו אינם ברקים רגילים).
ברוס המשיך לטוס בתוך הענן במשך כ-30 דקות ואז נכנס למעין "מנהרה" בתוכו. המצפן ושאר המכשירים האלקטרוניים פעלו בצורה משונה או שהפסיקו לעבוד כלל וקירות ה"מנהרה" התחילו להצטמצם ולסגור בהדרגה על המטוס. לאחר טיסה מורטת עצבים הצליח ברוס לברוח מהמנהרה ולצאת מהענן. לתדהמתו הוא היה מעל מיאמי.
במקום 90 דקות לקחה הטיסה רק 47 דקות וגם הדלק במטוס לא נוצל כפי שהיה צריך להיות. כול הממצאים הובילו למסקנה אחת- המטוס "דילג" על מחצית המרחק.
ברוס ניסה להתייעץ עם מומחים אך לא קיבל מאף אחד תשובה או הסבר. לדעתו (שהתפרסמה גם בספר שכתב על האירוע) הוא נתקל בערפל אלקטרוני או סוג של אנרגיה אפילה שיצרה עיוות בזמן, כמו בחור שחור.
בעקבות ריבוי המקרים במשולש, נפוצו שמועות הטוענות שיש באיזור כוח מסתורי כלשהו. בין ההסברים נמנים שדה מגנטי לא מוכר (במשולש קיים פער של כ-20 מעלות בין הצפון המגנטי לצפון הגיאוגרפי, כמו בים השטן ליד חופי יפן), עיוותי זמן, חורים שחורים וחוצנים השוכנים באיזור.
קולומבוס היה הראשון שראה עב"מים במשולש. גם מלחים אחרים טענו שראו את המים מסתובבים ויוצרים אורות מוזרים, עב"מים מופיעים ונעלמים ואפילו חייזרים שמופיעים ונותנים להם הוראות.
אבל תיאוריית החייזרים נפוצה בתקשורת בעיקר לאחר היעלמות טיסה 19 בשנת 1945 והשערות רבות נפוצו מאז, מה מחפשים החייזרים באופן ספציפי במשולש ברמודה.
