ב-9 בנובמבר 1979 החנה רוברט טיילור מהעיירה ליוינגסטון בסקוטלנד (כ-30 ק"מ מערבית לאדינבורו)
את רכבו ויצא לטייל עם כלבו ביער דכמונט. לפתע ראה עב"ם בצורת כדור מרחף מעל היער. רוברט תיאר את העב"ם כעשוי מחומר מתכתי כהה ושוליים חיצוניים עם פרופלורים קטנים בחלק העליון שלהם.
רוברט התקרב לכדור ואז נפלו לקרקע שני כדורים קטנים יותר שהתחילו למשוך אותו אליהם באמצעות "קוצים" שנתפסו במכנסיו. זמן קצר לאחר מכן הריח רוברט ריח חזק של חומצה והתעלף.
כאשר התעורר מצא את עצמו שכוב על העשב עם הפנים למטה, הכלב לידו והכדורים המוזרים נעלמו.
רוברט לא הצליח לדבר, רגליו כאבו והיות ולא הצליח לנהוג ברכבו נאלץ ללכת ברגל לביתו.
כאשר נכנס הביתה סיפר לאשתו כי הותקף ע"י עב"מים. היות וגם מראהו היה פרוע ובגדיו קרועים, קראה אשתו המודאגת למשטרה.
השוטרים חזרו עם רוברט למקום האירוע ומצאו במקום שבו קרה באירוע, כ-32 חורים בקרקע, בקוטר של כ-9 ס"מ כ"א וסימנים נוספים דומים לאלו שמשאירים פסי זחל של דחפורים.
"סימני הזחל" לא התחילו ולא המשיכו לאיזה מקום. לדברי אחד החוקרים "נראה היה כאילו נחת שם חפץ כבד מהשמיים".
מכנסיו של רוברט נשלחו לבדיקה, אך היות ובאותן שנים טרם עשו בדיקות DNA, התמקדה הבדיקה בניסיון להבין מה גרם לנזק בהם.
הבדיקה העלתה כי המכנסיים ניזוקו ע"י משהו שננעץ בהם ונמשך לכיוון מעלה.
בתום הבדיקה הועברו המכנסיים למלקולם רובינסון, חוקר העב"מים הידוע, שאמר שלא יתכן שהקרעים נגרמו כתוצאה מזחילה כלשהי של רוברט טיילור.
אחד החוקרים המשטרתיים שחקר את האירוע סיפר כי חקר את רוברט 3 פעמים והוא מעולם לא שינה את סיפורו. לדבריו "רוברט מאמין ב-מה שראה ואין שום דרך שהוא המציא סיפור כזה".
רוברט גם לא חיפש פרסום או קיבל תמורה כלשהי בגין סיפורו.
כ-40 שנה לאחר מכן הוקם במקום האירוע שלט המנציח את האירוע .
