בשעות הצהריים של ה-17 באוגוסט 1995 ראה טוני גאלבאנו, טייס אזרחי עם ניסיון רב, עב"ם בצבע מתכת בהירה מעל שמי הקהילה בג'ואקין וי. גונזאלס שבסמוך לעיר סלטה שבצפון ארגנטינה (לא רחוק ממפגש הגבולות בין ארגנטינה, בוליביה ופרגוואי). העב"ם שנראה גם ע"י תושבים נוספים בקהילה, היה מלווה ע"י 2 חפצים נוספים, כנראה טילים (שכנראה גם פגעו בו).
לפתע התחיל העב"ם לאבד גובה ושנייה לאחר מכן נשמע פיצוץ אדיר מלווה בתנועה סיסמית חזקה שהורגשה גם במרחק של למעלה מ-300 ק"מ ממקום האירוע. מיד לאחר מכן ראו התושבים ההמומים עשן אפור וסמיך מיתמר ממקום הפגיעה לכיוון השמיים.
שעתיים לאחר התקרית הגיעו למקום זרים לבושים בבגדים אזרחיים ואנשים נוספים לבושים בשחור שהגיעו ברכבי 4*4 שחורים. חלק מהם דיברו מעט ספרדית, אבל היו בוודאות זרים. ה"אורחים" חסמו
כל גישה לאיזור התקרית במשך מספר ימים.
לאחר שנוכחות הזרים פחתה, המריא גאלבאנו עם מטוסו לאיזור הפגיעה וראה מתחתיו מלבן שחור באורך של כ-2-2.5 ק"מ וברוחב של כ-500 מטר שעבר צורה כלשהי של "חום חיכוך" עז. כשהנמיך עוד יותר, ראה גאלבאנו כי העצים שהיו בעבר באיזור הפגיעה היו מוטלים כעת עקורים על הקרקע, השטח מכוסה באבקה לבנה כלשהי ועלה ממנו ריח של גופרית.
גאלבאנו נחת באיזור, אסף דוגמא מאותה אבקה לבנה והעביר אותה לבדיקה. מומחים מאוניברסיטת לה פלטה בבואנוס איירס קבעו כי החומר מורכב מ-98% אשלגן ועוד 2% חומר לא ידוע. לדבריהם, הרכב חומרים כזה לא נמצא בשום מקום על כדור הארץ.
מרתה פוסיי, עיתונאית שדיווחה על התקרית, סיפרה שהגיעה לאחר מספר ימים לסלטה, אבל גורמים "ממשלתיים" לא מוכרים שדיברו אנגלית, לא נתנו לה להגיע למקום ההתרסקות. היא הצטרפה לקבוצת חילוץ מקומית שהלכה לראות אם יש מישהו להציל. הם פילסו את דרכם בדרך לא דרך, הגיעו למקום האירוע וראו עשב שרוף ואבנים שנמסו. היא גם ראיינה אנשים שגרו באיזור ואלו סיפרו לה שראו עצמים בהיקף גדול ממתכת מאוד גמישה. העצמים הועמסו על משאיות ונלקחו משם.
בלילה שבו פירסמה את הכתבה על האירוע, הגיעו אנשי חיל האוויר לביתה בשתיים בלילה וביקשו ממנה את כול התמונות והרשימות שלה. היות והכול היה במשרד, הם הגיעו לשם למחרת, לקחו את כול החומר והפחידו את כול האנשים שם. לאחר שעזבו, שאלה מרתה במשרד האם היא יכולה לחזור לסלטה ולהמשיך את החקירה, אך הממונים עליה אמרו לה שתשכח מהנושא.
מעולם לא נמסר הסבר רשמי לאירוע וכל מה שנותר הוא אותו איזור שרוף שראה גאלווניו ממטוסו שצמחיה לא צמחה בו יותר. גם הטענה כי מה שהתרסק באותו יום היה מטאוריט נשללה ע"י מומחים,
היות ולא נראה מכתש במקום ולא נמצאו בדוגמאות קרקע מאיזור הפגיעה עקבות של ברזל או קוורץ שהם המרכיבים העיקריים במטאוריט.
בבדיקה מאוחרת יותר בתחנת המשטרה של סלטה, לא נמצא שום איזכור לתקרית באותו יום. העובדה שלמשטרה המקומית אין שום תיקים או תיעוד על המקרה, למרות שמאות ואולי אלפי אנשים היו עדים לו, נראית מוזרה מאוד ויוצאת דופן.
גאלבאנו סיכם את האירוע "כמה אנשים מאמינים לי וכמה לא. כמה אפילו יקראו לי משוגע. אבל אני חושב שזה היה כלי טיס חוצני שהחליק לאורך ה"שביל" השרוף ואשר כתוצאה ממנגנון כלשהו של השמדה עצמית, פשוט נעלם".
מעניין שמספר ימים לפני האירוע בסלטה, הופיע בשעות הערב עב"ם בצורת צלחת הפוכה מעל שדה התעופה בעיר ברילוצ'ה שבמערב ארגנטינה (כ-2,400 ק"מ דרומית מערבית לסלטה). העב"ם לא נראה במכ"ם ולא הגיב לקריאות בקשר ממגדל הפיקוח. האורות בשדה התעופה כבו וכך גם בעיר ברילוצ'ה עצמה(למרות שהיא מרוחקת כ-16 ק"מ משדה התעופה).
עדי ראייה וטייסים מרובים על הקרקע ראו את העב"ם. אחד מאותם טייסים, חורחה פאלאנקו, טס עם מטוסו צמוד לעב"ם במרחק של 30-40 מטר ממנו. חורחה סיפר כי היות והאורות בשדה התעופה כבו, הוא נאלץ להמריא בחזרה למעלה וכך עשה גם העב"ם. בעודו ממתין להוראות ממגדל הפיקוח, טס חורחה מעל האגם שצמוד לשדה התעופה, כאשר כל אותו זמן העב"ם מלווה אותו כאילו שהוא "מגן" על משהו באגם.
יותר מאוחר התגלו בשדה התעופה סימני נחיתה גדולים ושכללו עיגול גדול ועוד סדרת עיגולים מסביבו.
האם נוכחות העב"ם באיזור ברילוצ'ה וביחוד מעל האגם, קשורה לפרויקט סודי של היתוך גרעיני שנערך על אי מבודד באמצע האגם או למתקן הגרעיני "המרכז האטומי של ברילוצ'ה" שנמצא פחות מ-3 ק"מ מאותו אי (כאשר חלק מהמכשירים והתשתית שהיו על אותו אי, הועברו לאותו מרכז אטומי) ?!
