בסביבות השעה 13:30 של ה-4 בפברואר 1977 ראו תלמידים שהיו בחצר בית הספר "ברוד הייבן" שבדרום מערב ווילס (כ-160 ק"מ מערבית לקרדיף, בירת ווילס), עב"ם שנחת בשדה ממש ליד בית הספר. העב"ם היה בגודל של אוטובוס דו-קומתי, כסוף ובצורת סיגר עם כיפה במרכזו.
חלק מהתלמידים ראו חלונות, חלק ראו אור ירוק-כתום בחלקו העליון, חלק אמרו שהוא היה ממש על הקרקע וחלק שהוא ריחף קרוב לקרקע.
התלמידים גם סיפרו שראו יצור דמוי אדם ליד העב"ם. היצור לבש חליפה כסופה והיו לו אוזניים ארוכות ומחודדות.
בתחילת האירוע היה מספר תלמידים מצומצם, אך לאחר מכן הצטרפו אליהם תלמידים נוספים, כך שסה"כ היו עדים לאירוע 14 תלמידים. מלבדם הייתה נוכחת גם מורה (שנשארה אלמונית לאחר מכן).
המורה תיארה את העב"ם כחפץ נוצץ, בעל צורה אליפטית עם כיפה בחלק העליון שלו. כמו כן סיפרה ששמעה מהעב"ם קול זמזום כלשהו.
העב"ם שהה במקום לפחות שעתיים ואז המריא, ריחף מעט מעליהם ונעלם במהירות גבוהה.
מנהל בית הספר ששמע על האירוע מהתלמידים, ביקש מהם לצייר כ"א בנפרד מהאחרים את מה שראו. מלבד כמה הבדלים קלים מאוד בין הציורים, הראו כול הציורים אותו סוג של עב"ם (דבר שקשה מאוד לעשות אם מנסים להמציא את הדברים).
התלמידים גם סיפרו על סימנים במקום שהיה העב"ם, אלא שלרוע המזל הייתה למחרת היום סופת גשם חזקה והכול נשטף. הסימן היחידי שנותר, היה עמוד תאורה שנפגע ע"י העב"ם.
חודשיים לאחר מכן סיפרה רוזה גרנוויל שניהלה מלון בקרבת מקום, שראתה עב"ם בצורת צלחת הפוכה עם 2 יצורים בעלי אוזניים מחודדות. "מהעב"ם יצא אור שהיה כול כך חם שהרגשתי שפני בוערות". לאחר שהעב"ם נעלם היא ראתה במקום שהיה שטח שרוף בגובה של כ-5 ס"מ.
קצין חיל אוויר שהגיע למקום, ביקר במלון של גב' גרנוויל, אך לא מצא הוכחה לעב"ם שראתה. לגבי האירוע בבית הספר, הוא העלה אפשרות שהתלמידים ראו מכלית ביוב (דבר לא סביר שהתלמידים יטעו, היות ורובם היו מרקע חקלאי והכירו כלים כאלו) וכי ה"יצור" היה בעצם אדם שלבש חליפה למקרה של שריפה באחד מבתי הזיקוק המקומיים.
הסופר ניל ספרינג שכתב ספר על האירוע, גילה שהמשטרה הצבאית הבריטית חקרה בחשאי את האירוע.
לציון 40 שנה לאירוע, ערך ארגון רשת העב"מים של סוונסי כנס בבית הספר. לדברי אחד המארגנים "ילד אחד יכול לשקר, אבל כתה שלמה ?!. היית מצפה שבמשך 40 שנה לפחות אחד מהם היה אומר שהם המציאו את הסיפור, אך זה לא קרה".
