ה-24 ליוני 1947 הוא יום חשוב מאוד בהיסטוריה של תצפיות העב"מים. לא בהכרח בגלל העב"ם שנצפה באותו יום, אלא בגלל התווית המונח "צלחת מעופפת".
באותו יום היה הטייס קנת' ארנולד עם מטוסו בדרך למופע אווירי במדינת אורגון, כאשר בדרך סטה לאיזור הר רנייר במדינת וושינגטון (כ-180 ק"מ דרומית מזרחית לעיר סיאטל) ע"מ לחפש מטוס שנעלם באיזור (ולקבל את הפרס שהובטח למוצא).
לפתע ראה קנת' תשעה הבזקי אור בהיר בגוון כחלחל. כשהתבונן באורות ראה כי מדובר ב-9 עב"מים שנעו ביחד ע"פ מרחק של כ-9 ק"מ. יותר מאוחר סיפר קנת' כי הם נראו כמו "זנב של עפיפון סיני". לפי חישוב שעשה קנת' עפ"י המרחק שעשו העב"מים בין 2 פסגות הרים, הם נעו במהירות של כ-2,700 קמ"ש, מה שאומר שהם טסו פי 3 מהר יותר מכול מטוס אחר באותה עת (ופי 2.5 ממהירות הקול).
כעבור שעה הנחית קנת' את מטוסו וסיפר לעמיתיו על העב"מים המוזרים שראה. לאחר שעזב את המקום, התקשר אחד העמיתים לתקשורת והפיץ את הידיעה על האירוע.
למחרת הגיע קנת' למשרדי עיתון מקומי בוושינגטון וסיפר לעיתונאים על מה שראה. הוא תיאר את תנועותיהם של העב"מים "כאילו אתה מקפיץ צלחת על מים".
עפ"י מחקר שנערך בשנת 1970, קנת' השתמש במונחים "צלחת", "דיסק" ו"תבנית עוגה" והמונח של "צלחת מעופפת" הוצג בעצם ע"י עורך העיתון.
קנת' ארנולד לא מצא את המטוס שחיפש ולא זכה בפרס, אבל החל מה-26 ביוני החלו העיתונים להשתמש במונחים "צלחת מעופפת" או "דיסק מעופף" כדי לתאר את העב"מים שראה.
שבועיים לאחר מכן, ב-8 ביולי 1947, התפרסמה ידיעה בעיתון על דיסק מעופף שהתרסק ברוזוול. רק לאחר מכן התפרסמה הודעתו של חיל האוויר האמריקאי כי מדובר בעצם בבלון מזג אוויר צבאי.
