בשעות הלילה של ה-7 באוגוסט 1994 החל לרדת גשם בעיר הקטנה אוקוויל שבמדינת וושינגטון בצפון מערב ארה"ב (כ-140 ק"מ דרומית מערבית לסיאטל). הגשם ירד בשטח של כ-30 קמ"ר, תופעה נפוצה באיזור, אלא שעד מהרה הבינו התושבים כי לא מדובר במי גשם רגילים, אלא בחומר ג'לטיני מוזר שמעולם לא ראו קודם לכן.
השוטר דיוויד לייסי שהיה בסיור בעת שהגשם ירד, סיפר כי הגשם נמרח על השמשה הקדמית במקום לשטוף אותה וכי נאלץ להיכנס לתחנת דלק כדי לנקות באופן ידני את השמשה. "זה היה דייסתי מאוד, כמעט כאילו היה לך ג'לי ביד".
תושבת המקום, דוטי הרן יצאה החוצה לאחר שהגשם פסק והבחינה שהחומר היה בכל מקום. בהתחלה זה נראה לה כמו ברד, אך כאשר נגעה בזה ראתה שיש לו מרקם ג'לטיני.
בשעות אחר הצהריים נמצאה דוטי שרועה על רצפת חדר האמבטיה שלה, בהכרה אך חלשה מאוד. בתה, סאני ברקליפט, אותה "היא הייתה קרה וספוגה בזיעה. היא הקיאה והיה לה ורטיגו רציני". דוטי הועברה לבית החולים, שם שהתה שלושה ימים ואובחנה עם דלקת קשה באוזן הפנימית. גם השוטר דיוויד לייסי(למרות שלבש כפפות לטקס כשנגע בחומר) ותושבים אחרים חלו בצורה מסתורית וקשה. כולם סבלו מקשיי נשימה, ורטיגו קיצוני (תחושה מוטעית של סחרחורת שבה האדם מרגיש כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת), ראייה מטושטשת ותחושת בחילה קשה.
תושבת המקום, בוורלי רוברטס, אמרה "כולם בעיר חלו כאילו בשפעת. אלא שהיא לא נמשכה 7 ימים כמו שפעת רגילה, אלא 7 שבועות ואפילו 2-3 חודשים". גם כמה בעלי חיים חלו ואפילו מתו.
סאני, בתה של דוטי נזכרה בחומר המוזר, אספה דגימה ושלחה אותה לבית החולים. טכנאי מעבדה שבדק את החומר, מצא שהוא מכיל תאי דם לבנים אנושיים, אך לא הצליח לזהות מה זה בדיוק.
הדגימה נשלחה גם למחלקת הבריאות של מדינת וושינגטון ומייק מקדואל, מיקרוביולוג, מצא שיש בה 2 מינים של בקטריות שאחת מהן חיה במערכת העיכול של בני אדם.
שנה לאחר שדוטי חלתה, היא שלחה דוגמא מהחומר (שאוחסן במקפיא שלה) למעבדת מחקר פרטית. טים דיוויס, מיקרוביולוג במעבדה מצא בחומר תאים שנמצאים ברוב היצורים החיים, מה שאומר שזה היה או עדיין חי.
במשך 3 השבועות הבאים ירד הגשם המוזר במשך 6 פעמים ומספר תאוריות הועלו לגביו-
אחת התיאוריות הייתה שמדובר בפסולת אנושית ממטוס. אלא שתקנות מנהל התעופה הפדרלי דורשות שצבע הפסולת יהיה כחול בעוד שהחומר היה שקוף. יתר על כן, התקנות אוסרות על טייסים לשחרר אותו באמצע טיסה.
תיאוריה נוספת הייתה שאחד ממסלולי ההפצצה הימיים של הצבא השמיד במקרה להקת מדוזות, שלחה את חלקיהן לאטמוספירה ומשם הגיעו לאוקוויל. חיל האוויר אישר אמנם שהם ביצעו טיסות הפצצה מעל האוקיאנוס השקט באוגוסט 1994, אך הכחיש שהם יודעים משהו על החומר, או כול מעורבות ביצירתו או פיזורו.
אלא שהיעדר כל ריח רקב ומספר הפעמים שה"גשם" נפל, מעמידים בספק תיאוריה זו.
תושבי אוקוויל סקפטיים לגבי התיאוריות. רבים מהם הבחינו בכמות משמעותית, כמעט יומיומית, של מטוסים צבאיים שנעו לאט בשמיים וסבורים שאוקוויל הייתה נתונה לניסוי צבאי כלשהו שנועד לבחון נשק ביולוגי חדש, או לבחון את הנזק האפשרי מהתקפה ביולוגית על ארה"ב.
ויש הטוענים כי החומר הוא בעצם "ג'לי כוכבים", חומר שנמצא בכמה מקומות בהם נצפתה פעילות רבה של עב"מים.
