בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת התפוצצה תופעת העב"מים לתודעה הציבורית בקנה מידה עולמי. עיתונים, חוקרים, צבאות ואזרחים מן השורה דיווחו על תצפיות חוזרות ונשנות של עצמים מעופפים בלתי מזוהים, תופעה שלא ניתן היה עוד להתעלם ממנה.
כבר באוקטובר 1969 הודיע חיל האוויר האמריקאי רשמית על סגירת פרויקט ספר כחול, הפרויקט הממשלתי לחקר עב"מים. ההודעה הרשמית טענה כי לא נמצאה הוכחה לכך שעב"מים הם כלי טיס חוצניים או איום על הביטחון הלאומי. אלא שבפועל, סגירת הפרויקט לא עצרה את התצפיות, אלא דווקא הגבירה את הוויכוח הציבורי.
עדויות מכל העולם
באותן שנים זרמו דיווחים מכל קצוות תבל. אזרחים, טייסים, חיילים ואנשי מקצוע סיפרו על אורות מוזרים בשמיים, עצמים שנעו במהירויות לא מוכרות, תמרונים חדים ושקט מוחלט. חלק מהדיווחים הגיעו מאזורים אזרחיים, אחרים מבסיסים צבאיים רגישים.
עדי ראייה רבים תיארו עב"מים בצורת דיסקים, כדורים או משולשים, לעיתים עם אורות בצבעים אדום, כתום ולבן. היו גם תיאורים של נחיתות, ריחופים בגובה נמוך והיעלמויות פתאומיות.
תיעוד מצולם ופרסום תקשורתי
במקביל לעדויות, החלו להופיע גם תצלומים. חלקם פורסמו בעיתונים גדולים בעולם, בהם השבועון הבריטי Sunday World, שהציג תמונות של עצמים לא מזוהים תחת הכותרת “UFO – סיפורו המדהים של אדם אחד”.
למרות שרבים ניסו לפסול את התמונות כזיופים, חלקן עברו בדיקות ולא נמצאה הוכחה חד משמעית לכך שמדובר בהטעיה. הדבר חיזק את התחושה הציבורית שמשהו חריג אכן מתרחש.
הסברים רשמיים מול ספקנות ציבורית
הרשויות ניסו לספק הסברים שונים לתופעה. בין ההסברים שעלו היו ניסויים צבאיים סודיים, בלונים מטאורולוגיים, תופעות אטמוספריות נדירות ואף טעויות בזיהוי גרמי שמיים.
עם זאת, בעיני רבים ההסברים הללו לא הצליחו לתת מענה מלא למכלול הדיווחים. במיוחד עוררו חשד מקרים שבהם תצפיות התרחשו מעל מתקנים צבאיים, או כאשר עדים בעלי רקע טכני או תעופתי טענו בביטחון שלא מדובר בכלי טיס מוכר.
תופעה שנמשכת עד היום
למרות חלוף השנים, תופעת העב"מים לא נעלמה. להפך, היא ממשיכה ללוות את האנושות גם בעשורים האחרונים, עם דיווחים חדשים, חשיפות מסמכים רשמיים ועניין מחודש מצד ממשלות וצבאות.
השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם מדובר בתופעה טבעית שטרם הובנה, בטכנולוגיה אנושית סודית, או אולי במשהו שמקורו אינו מכדור הארץ.
מה שבטוח הוא שהעב"מים, כך נראה, עדיין כאן.
