פרויקט ספר כחול היה אחד המחקרים השיטתיים והמקיפים ביותר שערך חיל האוויר האמריקאי בנושא עב"מים. זהו הפרויקט הרשמי הארוך ביותר שחקר את התופעה, והוא פעל במשך יותר מעשור והשפיע עמוקות על הדרך שבה הממשל האמריקאי התייחס לדיווחי עב"מים.
הרקע להקמת הפרויקטים
לאחר העלייה החדה בדיווחי עב"מים בעקבות רוזוול, החליט חיל האוויר האמריקאי בשנת 1948 לפתוח בחקירה רשמית בשם פרויקט סימן. בתחילת הדרך סברו רבים מהחוקרים כי מדובר ככל הנראה בכלי טיס סובייטיים מתקדמים, אם כי היו גם כאלה שהעלו אפשרות שמדובר בכלי טיס שמקורם מחוץ לכדור הארץ.
כעבור שנה הוחלף פרויקט סימן ב־פרויקט טינה, פרויקט שהתאפיין בגישה ספקנית יותר. בשנת 1952 הוחלט על הקמת פרויקט חדש, והוא זה שזכה לשם פרויקט ספר כחול. מקור השם נבע מהשוואה שעשו אנשי חיל האוויר בין לימוד תופעת העב"מים לבין מבחן גמר אקדמי, המכונה בארצות הברית "ספר כחול".
פעילות הפרויקט והיועצים
משרדו של פרויקט ספר כחול פעל בבסיס חיל האוויר רייט פטרסון בדייטון, אוהיו. אחד היועצים המרכזיים של הפרויקט היה האסטרונום ג' אלן הייניק, ששימש כיועץ גם בשני הפרויקטים שקדמו לו.
במקביל לפעילות הפרויקט, ובעקבות ריבוי תצפיות עב"מים בתחילת שנות החמישים, ובעיקר האירוע המפורסם מעל וושינגטון הבירה ביולי 1952, הוקם פאנל מומחים עצמאי בראשות הפיזיקאי והמתמטיקאי הווארד רוברטסון. הפאנל כלל פיזיקאים, אסטרונום ומהנדס טילים, ונועד לבחון את התופעה מזווית מדעית רחבה.
מסקנות פאנל רוברטסון
לאחר פגישות עם קציני צבא וראשי פרויקט ספר כחול, הגיע הפאנל למסקנות עיקריות:
רוב מוחלט של התצפיות, כ־90 אחוזים, ניתנות להסבר באמצעות תופעות טבע, מזג אוויר ותופעות אסטרונומיות.
לא נמצאה כל הוכחה שמחזקת את הטענה שמדובר בחוצנים.
דו"ח קונדון והסגירה
בשנת 1966 הוקמה ועדה נוספת בראשות הפיזיקאי אדוארד קונדון, במטרה לבחון מחדש את כלל החומר שנאסף בפרויקט ספר כחול. שנתיים לאחר מכן פורסם דו"ח קונדון, שבו נקבע כי אין ממצאים המעידים על תופעות שאינן ארציות, וכי חקר העב"מים אינו מצדיק המשך השקעת משאבים.
בעקבות מסקנות הדו"ח וירידה חדה בכמות הדיווחים, הוחלט בשנת 1969 לסגור את פרויקט ספר כחול. הסגירה הפורמלית התבצעה בינואר 1970.
מטרות הפרויקט והגישה המשתנה
לפרויקט ספר כחול היו שתי מטרות עיקריות:
לקבוע האם תצפיות עב"מים מהוות איום על הביטחון הלאומי של ארצות הברית.
לנתח בצורה מדעית את כלל המידע הקיים בנושא עב"מים.
עם זאת, כל אחד מראשי הפרויקט פירש את המטרות בצורה שונה. סרן אדוארד רופלט, שנחשב לאחד המנהלים הרציניים ביותר של הפרויקט, ראה בו מחקר מדעי של ממש ואף טבע את המונח "עב"ם". לעומתו, רס"ן הקטור קווינטנילה, שמונה לראש הפרויקט בשנת 1963, התמקד יותר בניהול תדמית ציבורית ובהרגעת דעת הקהל.
המספרים והביקורת
במהלך שנות פעילותו נאספו בפרויקט ספר כחול 12,618 דיווחי תצפיות עב"מים בשמי ארצות הברית. מתוך כלל הדיווחים, 701 מקרים נותרו בלתי מוסברים גם לאחר חקירה.
עם סגירת הפרויקט פרסם חיל האוויר את מסקנותיו הרשמיות:
לא נמצאה כל סכנה לביטחון הלאומי כתוצאה מתקריות עב"מים.
לא נמצאה ראיה לכך שעב"מים הם כלי טיס מתקדמים המבוססים על טכנולוגיה לא מוכרת.
לא נמצאה כל הוכחה לכך שמדובר בכלי טיס שמקורם מחוץ לכדור הארץ.
למרות זאת, הפרויקט ספג ביקורת קשה. טעויות מדעיות והתנהלות בעייתית הובילו אף לדיונים בקונגרס האמריקאי. הייניק עצמו סיכם את הפרויקט בביקורת חריפה, וטען שהצוות לא היה מספיק גדול או מיומן מדעית, וכי כמעט ולא התקיים דיאלוג אמיתי עם הקהילה המדעית החיצונית. את קווינטנילה ביקר במיוחד, בטענה שהתעלם באופן שיטתי מראיות שסתרו את עמדתו.
ההשפעה התרבותית
פרויקט ספר כחול הפך עם השנים לאבן דרך בתרבות הפופולרית. הוא שימש השראה לסדרת הטלוויזיה Project Blue Book, שהתבססה על מקרים אמיתיים שנחקרו במסגרת הפרויקט והחזירה את הנושא למרכז השיח הציבורי.
