בערב ה־23 בינואר 1974 התרחש אחד האירועים המסתוריים ביותר בתולדות בריטניה, אירוע שמאז זכה לכינוי “אירוע הרי ברווין”. עד היום אין עליו הסבר מוסכם, והוא ממשיך לעורר מחלוקת בין חוקרי עב"מים, רשויות הביטחון ועדי ראייה מקומיים.
הפיצוץ שהרעיד את צפון וולס
בשעות הערב ישב הו לויד, אז נער בן 14, בביתו שבצפון וולס. לפתע נשמע פיצוץ עז, חזק עד כדי כך שהפיל אותו מכיסאו. תוך דקות ספורות התייצבו ארבעה שוטרים בפתח הבית וביקשו שאב המשפחה יסיע אותם ברכב שטח לרכס הרי ברווין, לאחר שנמסר להם שמטוס התרסק באזור.
האב לא היה בבית, והו הצעיר התנדב להסיע את השוטרים בעצמו. במהלך הנסיעה השתמשו השוטרים במכשירי הקשר ודיווחו לעמיתיהם על מיקומם והתקדמותם.
האור הלבן על הפסגה
כאשר התקרבו לפסגה הגבוהה ביותר ברכס, קדר ברווין, הוארו לפתע השמיים באור לבן ועוצמתי שנמשך כחצי דקה. לויד סיפר שהאור היה חזק ובהיר יותר מאור השמש.
למרות שהרכב היה במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מהפסגה, ביקשו השוטרים מלויד לעצור ולרדת חזרה מההר. בדיעבד סיפר לויד כי הוא מאמין שהשוטרים קיבלו הוראה דרך מכשירי הקשר לחזור לאחור. לדבריו, הם לא הסבירו דבר, והנסיעה חזרה התבצעה בדממה מוחלטת.
עדויות על חייזרים וספינת חלל
חוקרי עב"מים בבריטניה ראיינו בהמשך עדים ששהו באזור באותו לילה. חלקם טענו כי ראו יצורים לא אנושיים יוצאים מספינת חלל שהתרסקה בהרים.
אחד החוקרים הבולטים בפרשה הוא ראס קלט, שחקר את המקרה ואתרים דומים במשך שנים רבות. קלט סבור כי גילה הוכחות לכך שמשרד ההגנה הבריטי חיפש באותו לילה כלי טיס לא מוכר שהתרסק.
מבצע פוטופלאש
לדברי קלט, בידיו מסמך רשמי של סוכנות משמר החופים הבריטית, שבו מוזכר מבצע צבאי בשם “פוטופלאש” שנערך בדיוק באותו לילה. לטענתו, מטרת המבצע הייתה להאיר את האזור בעוצמה גבוהה כדי לאתר ספינות חלל שנפלו לקרקע.
קלט אף מעריך כי באותו לילה התרסקו שלוש ספינות חלל שונות. אחת ליד טוויס א-קואד, כ־65 קילומטרים מצפון מערב להרי ברווין. השנייה ליד אגם באלה, והשלישית סמוך לעיירה ללנדרילו.
פיצוץ, אלף שיחות וטיפול צבאי
לפי יומני משטרת גוויניד, בשעה 21:10 התקבל דיווח על פיצוץ עז. במהלך הלילה התקבלו כ־1,000 שיחות טלפון מתושבים שדיווחו על עב"מים, אורות חריגים ואש גדולה בהרים.
קלט גם התכתב עם קבוצת אנשים שטענו כי הצבא הרחיק אותם בכוח מאזור ללנדרילו. לדבריהם, הם ראו חייזרים יוצאים מספינת חלל, מסייעים לשניים שנפצעו, ואז מועלים על משאית צבאית ונלקחים מהמקום.
עדויות מאוחרות ותיאוריות רשמיות
בשנת 2010 סיפרה פאט אוואנס, אחות בגמלאות, כי ראתה באותו ערב עב"ם זוהר בצבעי כתום, אדום וצהוב, ללא דלתות או חלונות. לדבריה, היא לא ראתה דבר דומה לפני כן או מאז.
משרד ההגנה הבריטי הציע הסבר רשמי שלפיו האירוע היה שילוב של מטר מטאורים, רעידת אדמה וציידים שהשתמשו בפנסים בהרים. הו לויד דחה את ההסבר הזה מכל וכל וטען שמשהו חריג התרחש באותו לילה, וכי הרשויות אינן רוצות שהציבור ידע את האמת.
הסלע המוזר וההמשך
עבור לויד, הסיפור לא הסתיים באותו לילה. מספר ימים לאחר שהאזור נפתח מחדש, עלתה אחותו להר ומצאה גוש סלע בגודל אגרוף, ששונה משאר הסלעים בסביבה. צבעו השתנה בהתאם לזווית ההסתכלות.
לויד מסר את הסלע למנהל בית הספר שלו, דוקטור למדעים, ששלח אותו לבדיקה ב־אוניברסיטת קיל שבניוקאסל. לאחר כ־12 חודשים הוחזר לכאורה הסלע, אך לויד טוען שזה לא היה אותו סלע שנשלח לבדיקה.
שלושה שבועות לאחר האירוע, ב־15 בפברואר 1974, דיווח תושב מקומי בשם ג'ראנט אדוארדס כי ראה צלחת מעופפת מרחפת מעל ההרים במשך כעשר דקות, לפני שנעלמה במהירות עצומה.
תעלומה פתוחה
גם חמישים שנה לאחר מכן, אירוע הרי ברווין נותר חידה לא פתורה. האם היה זה שילוב נדיר של תופעות טבע, או שמא התרסקות של כלי טיס לא אנושי שנאספה במהירות על ידי הרשויות. עבור רבים, זו אחת הפרשות החזקות ביותר שמרמזות על הסתרה מכוונת של מידע מהציבור.
