ב-20 במאי 1967, סטפן מיכאלק טייל באיזור אגם פלקון שבמניטובה, קנדה ( כ-150 ק"מ מזרחית לוויניפג). עפ"י סיפורו שעליו חזר גם בעיתונות, בספרים ובתוכניות טלוויזיה, ראה לפתע שני עב"מים עם זוהר אדום מרחפים במרחק כמה עשרות מטרים ממנו. אחד העב"מים שהיה בצורה של צלחת מעופפת נחת על הקרקע הסלעית והשני המשיך לרחף זמן מה עד שהמריא ונעלם.
סטפן שחשב בתחילה שמדובר בכלי טיס צבאי ניסיוני, התיישב ושרטט אותו על נייר שהיה ברשותו. לאחר כחצי שעה כשהחליט להתקרב לעב"ם הריח ריח של גופרית, הרגיש אוויר חם יוצא ממנו בשריקה ושמע צליל סיבוב של מנועים. הוא המשיך להתקרב וראה כי העב"ם עשוי ממתכת חלקה ללא חיבורים ומבעד לדלת פתוחה ראה אורות בהירים ולוחות של אורות מהבהבים בצבעים שונים. הוא גם שמע קולות אך לא ראה שום דבר חי.
סטפן התרחק מעט מהפתח ואז החליקו פאנלים על הפתח ואטמו אותו. כשנגע בעב"ם חלק מהכפפה שלבש, נמס.
לפתע התחיל העב"ם להסתובב וזמן קצר לאחר מכן נפגע סטפן מהתפרצות אוויר או גז שדחפו אותו אחורה והציתו את חולצתו וכובעו. העב"ם המריא וסטפן נשאר מבולבל ועם בחילה קשה.
לבסוף הצליח להגיע למלונית בוויניפג בה ישן, אך נלקח בהמשך לבית חולים בגלל כוויות שסבל בחזהו ובבטנו, כוויות שקיבלו אח"כ צורה של מעין "רשת" (בדומה לתבנית חורים שנראתה על העב"ם)..במשך שבועות סבל גם משלשולים, כאבי ראש וירידה במשקל.
המקרה נחקר באופן אינטנסיבי ע"י מספר גופים רשמיים והמסקנה הרשמית הייתה, אפילו מצד חיל האוויר של ארה"ב, כי לא ניתן להסביר את המקרה.
החולצה והכפפה נשלחו למעבדה שלא הצליחה לקבוע מה גרם לבעירה שלהם.
במקום הנחיתה של העב"ם נמצא עיגול בקוטר של כ-5 מטר שהיה שונה בצמחייה משאר האיזור ודוגמאות חול שנלקחו ממנו הראו קרינה גבוהה.
כמו כן נמצאו מאוחר יותר, חלקי מתכת שנמסו בין הסדקים של הסלעים במקום הנחיתה.
סטפן המשיך לסבול מכוויות ובלקאאוטים גם שנה לאחר האירוע ולכן נשלח שוב לבית חולים. הרופאים וכן פסיכיאטר שבדקו אותו קבעו כי מדובר באיש מעשי שלא ממציא סיפורים.
בנו של סטפן שכתב ספר על האירוע בשיתוף עם חוקר עב"מים ידוע, סיפר כי הוא זוכר את אביו שוכב במיטה חיוור וכחוש ומסביבו ריח נוראי של גופרית ומנוע שרוף.
