בשנת 1979 התפרסם ב"עלון הרשמי של צלחות מעופפות" סיפורה המדהים של אישה שהזדהתה בשם טינה מ.
אותה אישה סיפרה שב-3 בנובמבר 1957 כשהייתה בת 11, התארחה עם הוריה אצל קרובי משפחה בעיר ראינבק שבמדינת ניו יורק (כ-170 ק"מ צפונית לעיר ניו-יורק). בית קרובי המשפחה היה די מבודד ומוקף בהרבה חורשות עצים. בעוד המבוגרים ישבו בתוך הבית, טינה ובן דודה בן ה-9 יצאו לשחק בחצר. בסביבות 1 בצהריים ראתה טינה מעין קו כהה מוזר בשמיים. כמה דקות לאחר מכן ראו השניים מעל קו העצים מעין חפץ עגול קטן שהחל לנוע לכיוון מטה. השניים נופפו לחפץ בתקווה שינחת לידם ולהפתעתם החל החפץ לנוע לעברם כמו בלון שמרחף ברוח עד שנעצר כמה מטרים מהם.
כעת יכלה טינה לראות שהחפץ היה בצורת צילינדר מתכתי בצבע אפור ובאורך של כ-60 ס"מ (2 feet). מרכז החפץ היה עבה יותר (כמו בחבית) ובקצהו האחד היו 3-4 רגליים קטנות מקופלות. החפץ לא השמיע קול כלשהו ולא היה עליו כיתוב או סימן כלשהו (למרות שטינה התאמצה מאוד למצוא). החפץ הסתובב וטינה יכלה לראות בקצה השני שלו שהיה כעת מופנה אליה, עדשות צילום שחורות. טינה סיפרה כי הרגישה קול שהדהד שוב ושוב "תסתכלי על המצלמה". החפץ נשאר בצורתו הנוכחית מספר דקות (כאילו מצלם אותם) ואז שמעה קול חלש של מנוע והחפץ התחיל לרחף לכיוון מעלה עד שנעלם.
אלא שכאן לא הסתיים הסיפור- טינה מאמינה שבשעה שעמדו והסתכלו על החפץ, הם הופנטו ע"י העדשות השחורות ואז יצאו מאחורי שני צריפים שהיו בחצר, שלושה יצורים קטנים לבנים דמויי אדם. היצורים הורו לילדים להתלוות אליהם אל האיזור שמאחורי אותם צריפים שם חנתה צלחת מעופפת קטנה. הם נכנסו לתוכה וטינה הופתעה לראות שהיא הכילה הרבה יותר חדרים ממה שניתן היה לצפות מהמראה שלה מבחוץ (כאילו שפנים החללית היה גדול מהמעטפת החיצונית). הם הובאו לאחד מהחדרים הללו, שם הפשיטו אותם מבגדיהם והשכיבו אותם זה לצד זה על שולחן. היצורים ערכו עליהם בדיקות רפואיות כלשהן שלטענתה היו די מפחידות. בחדר הייתה דמות נוספת בצבע ברונזה עם הילה חזקה מסביבו (לפי טינה מדובר כנראה בשדה מגנטי כלשהו). לאחר שהבדיקות הסתיימו, שלושת היצורים הלבישו אותם וטינה שאלה את "איש הברונזה" האם הם יכולים לקחת אותם לנסיעה בחללית שלהם. האיש השיב לה שלא כעת, אבל יגיע זמן בעתיד שהם יחזרו וייקחו אותה ואת בן דודה למקום מרוחק מאוד. הוא אף נקב בשנה מסוימת, אך טינה לא יכלה להיזכר מהי השנה.
לאחר מכן 3 הדמויות הלבנות הובילו אותם החוצה למקום בו עמדו שראו את הצילינדר וחזרו לחללית שהמריאה לשמיים. הילדים התעוררו מההיפנוזה בדיוק כדי לראות את הצילינדר נעלם במהירות לכיוון השמיים.
טינה לא זכרה כמה זמן נמשך האירוע, אך הוסיפה "ליצורים האלו השפעה גדולה על בני האדם. הם יכולים לגרום לאנשים לרחף או להחזיק אותם פיזית ולשלוט על מעשיהם ואפילו על מחשבותיהם. לבני האדם אין כוחות להתנגד לאותם יצורים. טינה אף סיפרה כי מאז 1957 היו לה ולבני משפחתה מספר תצפיות עב"ם.
לעומת טינה, בן הדוד לא זכר דבר מהאירוע ולא מוכן לדבר עליו בשום אופן, בעיקר בגלל אמונתו הדתית החזקה.
