ביולי 1952 פנה קרל הונראת', תושב העיר רצין בויסקונסין (כ-50 ק"מ ממילווקי) למשטרה המקומית ודיווח על מפגש שהיה לו באחד הלילות עם אדם לבוש חליפה שחורה שנכנס לביתו, הזריק לו סם הרגעה ואמר "אני בוסקו, נבחרת להיות חלק מהאחווה שלנו בגלקסיות".
זמן קצר לאחר המפגש "המציאו" הונראת' ביחד עם עמית לעבודה בשם וילבור וילקינסון קופסה שחורה שלה קראו "בוסקו" שמשכפלת את השדה המגנטי של עב"מים ויכולה לכאורה להנחית אותם לקרקע.
בנובמבר 1952 עזב הונראת' את עבודתו ועבר עם משפחתו לקליפורניה ובאוגוסט 1953 עבר
לקליפורניה גם וילקינסון.
ב- 10 בנובמבר 1953 התקשר הונראת' לחוקרת עב"מים בשם מאנון דרליין וסיפר לה שהוא ו-וילקינסון מתכוונים להיפגש למחרת עם צלחת מעופפת והציע לה להצטרף אליהם (דבר שמאנון סירבה בנימוס).
למחרת, ב-11 בנובמבר 1953, שכרו הונראת' ווילקינסון מטוס קל בשדה תעופה בלוס אנג'לס עם דלק
ל-3 שעות טיסה. הונראת' שהטיס את המטוס לא היה טיס מנוסה ואפילו לקח קורס ריענון זמן קצר לפני הטיסה.
הם גם לא השאירו תוכנית טיסה, דבר שהיקשה מאוחר יותר על החיפוש אחריהם היות והמטוס ושני הנוסעים נעלמו ללא כול עקבות ולא נראו יותר לעולם.
מספר ימים לאחר מכן התפרסמה בעיתון בלוס אנג'לס כתבה ובה סיפרה אשתו של וילבור וילקינסון כי בעלה היה "פריק" של צלחות מעופפות וכי הוא והונראת' האמינו שסוף העולם מתקרב ואנשים מוזרים וקטנים מהכוכב "מייסר" מוכנים לפלוש.
האישה גם לקחה את הכתב לחדר של בעלה שהיה מלא בתמונות של צלחות מעופפות, סימנים מוזרים ונוסחאות. אחת ההודעות על הקיר הייתה מ"הנסיך רגס" מהכוכב מייסר.
היו שמועות ששני האנשים טסו למקסיקו, דבר בלתי אפשרי מכיוון שהיה להם כאמור דלק ל-3 שעות בלבד.
הונראת' כאמור, לא היה טייס מנוסה ויתכן שהם התרסקו במקום כלשהו, אבל מצד שני אולי באמת
הם נפגשו עם חוצנים ונלקחו על ידם לעולם אחר !!
