בשנת 1975 מספר כלי טיס בלתי מזוהים "פלשו" למרחב האווירי של בסיס חיל האוויר לורינג במיין (כ-400 ק"מ צפונית לאוגוסטה, בירת מיין וכ-700 ק"מ מבוסטון) מכיוון הגבול עם קנדה.
בסיס לורינג שימש באותם שנים כבסיס פיקוד אווירי אסטרטגי והוצבו בו מטוסי B-52ומטוסי תדלוק בכוננות גרעינית. בהתחשב בכך שמדובר בבסיס שהכיל נשק אטומי ואמצעים לנשיאת נשק זה, החשש מתקריות המטוסים הבלתי מזוהים היה קיצוני בלשון המעטה והגיע גם לעיתונות.
בשעות הערב של ה-27 באוקטובר 1975, ראו אנשי הביטחון בבסיס "מסוק בלתי מזוהה" (לפחות כך נמסר באופן רשמי) שהופיע בצפון הבסיס, טס בגובה נמוך מאוד וכלל אור ניווט אדום והבזקים לבנים. נראה היה שהמסוק מתעניין במיוחד באיזור אחסון הנשק הגרעיני המאובטח ביותר בבסיס. מסוקי המשמר הלאומי נשלחו בניסיון ליצור קשר ולזהות את המסוק, אך ללא הצלחה.
זמן קצר לאחר הופעת המסוק, נקלט על מסכי הראדאר בבסיס, עב"ם נוסף שהסתובב במרחק של 16-20 ק"מ צפונית מזרחית לבסיס. גם הפעם כלי הטיס לא היה ניתן לזיהוי למרות ניסיונות רבים ליצור איתו קשר בערוצים אזרחיים וצבאיים. המסוק הראשון פנה בסופו של דבר צפונה לכיוון קנדה וכלי הטיס השני נעלם מהמכ"ם.
למחרת בלילה, ה-28 באוקטובר, הופיע עב"ם ללא אורות מעל לורינג. שוב נשלחו מסוקי המשמר הלאומי לכיוונו ושוב לא הצליחו ליצור איתו מגע חזותי.
בתגובה לאירועים הגדיל בסיס לורינג את האבטחה בבסיס וכן ניתן אישור ע"י הרשויות בקנדה למטוסים אמריקאים להיכנס למרחב האווירי הקנדי במקרה והעב"מים יחזרו.
אחד העדים לאירועים היה מייקל וואלאס, טייס לשעבר של מטוס תדלוק שהיה מוצב בבסיס לורינג. וואלאס סיפר כי תודרך לגבי החדירה מעל איזור הנשק הגרעיני. התדרוך תיאר חפץ שקט ומואר שיכול לנוע מהר מאוד ובצורה לא קונבנציונאלית של תנועות אנכיות ופניות חדות. החפץ תואר ע"י צוות הבסיס באופן גלוי כעב"ם.
עוד סיפר וואלאס, שצוות הבסיס תודרך שלא לדבר עם העיתונות ושהם הולכים להודיע לעיתונות שמדובר בהליקופטר קנדי שחצה את הגבול ומטריד אותם.
וואלאס נזכר גם ששמע קולות מתוחים בשיחות שבין הטייסים שניסו לאתר את העב"ם לבין מגדל הפיקוח, עד ששמע את מגדל הפיקוח מכריז "איבדנו את זה". כאשר פגש את אחד הטייסים האלו, אמר לו הטייס כי ,הוא אינו יכול לדבר על זה וגם לא היית מאמין לי אם כן הייתי יכול".
