בעת מלחמות ברור שהלוחמים מעורבים במקרים מוזרים, מעוררי מחלוקת וללא הסבר רציונאלי. בד"כ ההסברים מצביעים שאלו פעולות אויב, אלא אם בסופו של דבר הצדדים חדלים מהמלחמה וטוענים שלא הם אחראים למקרים. או אז יתכן ש"צד שלישי" התערב בסכסוך ?!
בסוף חודש יוני 1966 הופיע אור מוזר מעל מחנה צבא ארה"ב ב-נאטראנג האור נע במהירות למעלה ולמטה ובזיגזג. במקביל להופעת האור הפסיקו לפעול כל הגנרטורים וציוד חשמלי אחר במחנה. גם ג'יפ שהתקרב למחנה נעצר כאשר מנועו הפסיק לפעול. רק כאשר נעלם האור, חזר כל הציוד לפעול.
בקיץ 1968, במהלך מלחמת וייטנאם, חלה עלייה משמעותית בדיווחים על פעילות אוויר ויאטנמית בסביבות האיזור המפורז (DMZ) בין צפון וייטנאם לחיילי ארה"ב. מספר אירועים מסעירים אירעו, אך טייסי חיל האוויר האמריקאי טענו שלא ניתן לתפוס או לצלם את "המטוסים הווייטנאמיים" עקב עליונותם של אלה במהירות וביכולת התמרון.
ב-17 ביוני 1968, הותקפה משחתת חיל הים האוסטרלי , הובארט, ליד אי הנמר (סמוך לחופה המזרחי של וייטנאם, כ-220 ק"מ מהו צ'י מין סיטי) וכתוצאה ממספר התפוצצויות נהרגו שני מלחים ושמונה נוספים נפצעו.
הדוחות הרשמיים ציינו כי הגורם לפיצוצים היה "אש ידידותית" ממטוסי חלי האוויר האמריקאי, אבל העדים לאירוע טענו כי עב"מים מסתוריים שאחריהם עקבה המשחתת היו הגורמים לנזק.
הובארט, משחתת חיל הים האוסטרלי
לא עבר זמן רב מאז שההובארט הותקפה, וספינת סיור אמריקאית בפיקוד סגן פיט סניידר פיטרלה לאורך נהר טאק-האן בצפון מזרח וייטנאם. כשהגיעו כ-10 ק"מ מהאיזור המפורז שמעו בקשר שדר מוזר מספינת סיור אחרת באותו נהר, כי הם מותקפים ע"י אורות לא מזוהים בשמיים.
סניידר מיהר לכיוון הספינה המותקפת וככל שהתקדם לעברה הפכו הדיווחים ליותר ויותר מוזרים. עפ"י אותם דיווחים הם הותקפו באש כבדה ע"י 2 "מטוסי אויב" שפגעו ביכולת התמרון שלהם.
כאשר הגיעו לספינה המותקפת מצאו אותה עולה בלהבות, מסתובבת באיטיות במעגל רחב כתוצאה מנזק להגה הכיוון ומעליה 2 עב"מים שנעו במהירות עצומה ונראו כמו שני כדורי אור כחולים.
לפתע התפוצצה ספינת הסיור המותקפת לרסיסים ושני העב"מים ניתקו מגע ונעלמו מהעין תוך שניות.
ספינת הסיור של סניידר אספה מהמים 2 מלחים עם כוויות קשות שסיפרו להם שאיתרו את העב"מים במרחק רב מהם והיה נראה כאילו העב"מים עוקבים אחריהם. בשלב מסוים החלו העב"מים להתקרב אליהם ואז הורה קפטן הספינה לירות לכיוונם יריות אזהרה. העב"מים התפצלו מיד והתחילו לרחוש מסביב לספינה במהירות גבוהה. לא היו קולות ירי או שיגור טילים, אך מספר פיצוצים אירעו בספינה ובמים מסביבה שפגעו בסופו של דבר בהגה הכיוון של הספינה.
ספינתו של סניידר פנתה לכיוון בסיס חיל הים הקרוב ואז נראו שוב 2 העב"מים עוקבים אחריה במהירות עצומה. סניידר הורה על מהירות מירבית ושידר קריאת מצוקה לעזרה.
כאשר העב"מים התקרבו למרחק של כ-300 מטר מהם הורה סניידר לפתוח עליהם באש. הצוות לא ראה או שמע משהו מכיוון העב"מים, אבל מסביבם החלו פיצוצים מפחידים.
סניידר ואנשיו כבר ציפו לגורל דומה כמו של הספינה שהתפוצצה, אלא שאז הופיעו 2 מטוסי פאנטום ושני העב"מים פנו לאחור והספינה המשיכה בדרכה בבטחה.
ההנחה בקרב צבא ארה"ב הייתה שגורם זר סיפק לוייטנאמים כלי נשק חדישים, אלא שמהר מאוד אירע אירוע נוסף שסתר את ההנחה הזו…
יחידת ריינג'רס תיצפתה באיזור המפורז על עמדות של הוייטקונג מצפון לכוחות האמריקאיים. בשעת בוקר מוקדמת ראו הריינג'רס אור כחול בשמיים. האור התקדם לעברם ואז נעצר וריחף ללא תנועה מעליהם. כמעט במקביל נשמע מכיוון עמדות הוייטקונג קולות ירי חזקים.
או אז החל האור הכחול לנוע לכיוון עמדות הוייטקונג והריינג'רס ראו באימה קרניים לבנות בהירות יוצאות מכיוון האור ומבזיקות שוב ושוב על כוחות הוייטקונג. בכול פעם שהקרניים פגעו באדמה נשמעו קולות פיצוץ והלילה התמלא בזעקות של פצועים והרוגים.
כול זה נמשך מספר דקות וכשהשתררה דממה, פנה האור וחזר לכיוון ממנו הגיע.
למחרת כשהגיעו הריינג'רס למחנה הוייטקונג, מצאו גופות מעוותות ושרופות, כלי נשק מותכים ואספקה שהפכה לאפר.
כמה שהתקריות היו מפחידות, שם דבר לא השתווה לאירוע שקרה שנתיים לאחר מכן-
מפציצי ה- B-52, אחד המפציצים הגדולים שנבנו מעולם, ביצעו למעלה מ-125,000 גיחות הפצצה במהלך מלחמת וייטנאם ואודות לכושר השרידות הגבוה שלהם, רק 17 מהם אבדו במהלך המלחמה.
מפציץ B-52
קפטן בילי אינגליש היה אחראי על כוח של 12 לוחמי הכומתות הירוקות. זו הייתה אחת היחידות המובחרות ביותר של הכוחות המיוחדים של ארה"ב.
בחודש יוני 1970, נקראה היחידה לאתר מפציץ B-52 שעקבותיו אבדו מעל לאוס. בתדרוך שקיבלו נאמר להם כי טייסי המטוס דיווחו על מגע חזותי עם עב"ם שלא נראה במסכי הראדאר שלהם. הם עוד הספיקו לדווח כי העב"ם מוזר למראה ומוקף באורות לבנים בהירים לפני שהקשר עימם נותק.
היחידה הוטסה במסוק לגבול לאוס ועד מהרה איתרה את המטוס מספר ק"מ מהגבול. כשהגיעו אליו ראו שהוא שרוע על הקרקע ללא פגע למעט תחתיתו כתוצאה מהנחיתה הלא מבוקרת.
כול הדלתות והצוהרים של המטוס היו סגורים ומאובטחים כך שהיחידה נאלצה להשתמש בחומרי נפץ כדי ליצור פתח כניסה.
למרות שהיחדה המובחרת הייתה מורגלת בזוועות המלחמה, שום דבר לא הכין אותם ל-מה שראו כשנכנסו פנימה- ששת חברי צוות הטיסה היו עדיין חגורים בחגורות המושב. גופותיהם היו מושחתות בצורה נוראית, העור היה קרוע לגזרים והעצמות שבורות. לעומת זאת כול הציוד והמכשירים היו מאורגנים ומסודרים כאילו שהמטוס היה עדיין בטיסה.
הדבר המוזר שהבחינו היה שלא נראה בשום מקום כמות דם שניתן היה לצפות מפציעות כאלו אלימות.
היחידה אספה כול מסמך או ציוד שניתן היה לאסוף ואינגליש צילם בינתיים את פנים המטוס. כשסיימו פוצצו את המטוס וחזרו לבסיסם בשלום.
אינגליש סיפר לאחר מכן, כי למרות הדוח המפורט שהגיש התייחסו אליו הממונים כאל מנודה. הוא הודח מפיקוד על היחידה והוצב מחדש בעבודה פקידותית בבסיס חיל האוויר בבריטניה. מספר חודשים לאחר שעזב, הודיעו לו שכול הצוות נהרג.
שלוש שנים לאחר האירוע, שוחרר אינגליש מהצבא ונשלח חזרה לארה"ב. כועס על הדרך שבה נהגו עימו, שלח אינגליש עותקים מהתמונות שצילם למספר חוקרי עב"ם.
אלו סיפרו לו שנסיבות האירוע דומות באופן מוזר לתקרית שקרתה בברה"מ בשנת 1961, כאשר מטוס מטען סובייטי נעלם ממסכי הראדאר ונמצא ללא פגע על קרקע מיוערת בסיביר. שום סימן לא נמצא מעולם מארבעת אנשי הצוות.
אינגליש גם סיפר כי לאחר שיצר קשר עם חוקי העב"ם נעשו מספר ניסיונות לפגוע בו. באחד הניסיונות שני אנשים על אופנועים ירו במקלע על ביתו באמצע הלילה.
הוא שינה את שמו ומקום מגוריו ועבד בעבודה שקטה בתחנת טלוויזיה מקומית.
כאשר הסתיימה מלחמת וייטנאם בשנת 1975, התבררה מיד העובדה שלוייטקונג או לצפון וייטנאם לא היו מעולם נשקי "פלא" או טכנולוגיה מתקדמת כלשהי.
אין ספק שחלק מהאירועים שדווחו במהלך המלחמה היו מוטעים ונבעו מהלחץ שבו היו החיילים, מפוסט טראומה ומסינדרומים אחרים, אבל באותו הזמן יש כול כך הרבה עדויות שלא ניתן להתעלם מהן, שמישהו או משהו החזיק במהלך מלחמת וייטנאם טכנולוגיה מתקדמת מהרבה מהידוע באותה תקופה, בין אם מאמינים שמדובר בחוצים או לא.
