בשעות הבוקר המוקדמות של ה-25 באוגוסט 1952 נסע וויליאם סקווירס מביתו בפרונטנאק שבמדינת קנזס (כ-200 ק"מ דרומית לעיר קנזס סיטי) לעבודתו בפיטסבורג, קנזס (מרחק של כ-6 ק"מ) כשראה במרחק של כ-90 מטר ממנו, עב"ם מרחף בגובה נמוך מעל שדה שלצד הכביש.
העב"ם דמה לשתי קערות מרק שמונחות זו על זו ולאורך השפה שבה התחברו 2 החצאים הייתה סדרה של מדחפים קטנים בקוטר של 15-30 ס"מ כ"א. המדחפים היו במרחקים קרובים זה מזה והסתובבו במהירות גבוהה. סקווירס סיפר כי העב"ם שהיה בצבע כסף אפור והיה באורך של כ-22 מטר ובגובה של כ-6-7 מטר, התנדנד קדימה ואחורה בעודו מרחף ונשמע ממנו רעש עמום.
בקצה אחד של העב"ם היו חלונות אטומים שדרכם היה ניתן לראות צל של דמויות לא ברורות נעות. בקצה השני היה חלון ברור לחלוטין שדרכו ניתן היה לראות "אדם" שככול הנראה התעסק עם מכשירים כלשהם. ככל שסקווירס הצליח להבחין, האדם היה אנושי.
מוקסם, יצא סקווירס ממכוניתו כדי לראות טוב יותר את העב"ם, אבל זה התחיל לעלות אנכית, הרעש העמום התגבר ואז האיץ במהירות גבוהה ונעלם מהעין.
סקווירס דיווח על המקרה למשטרה ומשם זה הגיע לפרויקט ספר כחול של חיל האוויר וקצין מחיל האוויר הגיע למקום האירוע כמה ימים לאחר מכן. הקצין מצא במרכז השדה שמעליו ריחף העב"ם, עיגול בקוטר של כ-20 מטר שבו הושטח העשב הגבוה שהיה בשדה.
גבעולי העשב לא נשברו, אלא היו כפופים כולם ויצרו תבנית ספירלית. הקצין אסף דגימות של העשב והאדמה ושלח אותם לניתוח, אך לכאורה לא נמצא משהו חריג.
חוסר אמונתו של סקווירס שהעב"ם הוא חוצני, הפכה את הדו"ח שלו לאמין, אבל העקבות הרשמיים היחידים של האירוע היו בדו"ח מספר 14 של פרויקט ספר כחול, שם הוא מוזכר בין המקרים הנחשבים לאמינים, אך נדחה בסופו של דבר עקב ריבוי תצפיות העב"מים.
האסטרונום, ג'יי אלן הייניק כתב על המקרה 25 שנה לאחר מכן וציין כי הוא זוכר את המקרה התמוה הזה כאחד המוקדמים ביותר שהתקבלו בפרויקט ספר כחול. הייניק דחה במקור את המקרה כהזיה, אחר אמר כי לאחר שנתקל בכל כך הרבה מקרים במשך השנים, יכול להיות שלא היה צריך לדחות את האירוע כל כך מהר.
ספקנים דחו את האירוע כקשור לחוצנים משום שהיה רק עד אחד ומשום שמה שנראה בחלון היה אדם, למרות שסקווירס אמר בבירור שהוא לא יכול להיות בטוח בכך ורק הביע את חוסר האמונה שלו שיש מבקרים מחוץ לכדור הארץ.
עד היום לא נמסר הסבר רשמי לאירוע והוא נשאר בלתי פתור.
