בשנת 1996 פרסם ד"ר סטיבן מ. גריר את המאמר "Unacknowledged" ("מוכחש"), שבו הציג תזה מרחיקת לכת: קיומה של מערכת סודית חוצת-ממשלות, המנהלת זה עשרות שנים מידע, טכנולוגיות ואירועים הקשורים לתופעת העב"מים והחוצנים — מחוץ לפיקוח הדמוקרטי הרגיל.
כפי שמופיע בפתיחת המאמר
_מוכחש_ – Unacknowledged תרגום …
, גריר שואל שאלה יסודית:
האם ממשלה יכולה לשמור סוד אמיתי – הסוד הגדול ביותר בהיסטוריה?
לדבריו, התשובה היא כן — אך לא במובן שאנו מדמיינים.
ממשלה רשמית מול "הממשלה המוכחשת"
גריר מבחין בין שתי מערכות:
-
הממשלה הנבחרת והגלויה – נשיא, קונגרס, בתי משפט, סוכנויות רשמיות.
-
"הממשלה המוכחשת" – פרויקטים סודיים ביותר, יחידות ממודרות, קבלנים פרטיים ותאגידי היי-טק הפועלים מחוץ לשרשרת הפיקוד החוקתית.
לטענתו, מאז שנות ה־40 פועל מנגנון סודי שעסק באיסוף, אחזור והנדסה לאחור של טכנולוגיות חוצניות. עם השנים, הפרויקטים הללו הפכו למבנים ממודרים במיוחד המכונים:
USAPs – Unacknowledged Special Access Projects
פרויקטים מסווגים ברמה כה גבוהה, עד שקיומם עצמו מוכחש — גם בפני בכירים בממשל.
לפי גריר, אפילו נשיאים, חברי קונגרס וראשי סוכנויות מודיעין אינם מחזיקים בגישה מלאה למידע.
מה נטען שנמצא ברשות הפרויקטים הללו?
על פי המאמר:
-
שחזורים של חלליות שהתרסקו (1947, ניו מקסיקו; 1948, אריזונה)
-
גופות חוצנים שנשמרו במתקנים מסווגים
-
פיתוח טכנולוגיות הנעה ואנרגיה מתקדמות
-
מערכות נשק חלליות ניסיוניות
-
תוכניות דיסאינפורמציה מכוונות לציבור
גריר אף מציג שם קוד של ישות מעין־ממשלתית/פרטית בשם PI-40, שלטענתו פועלת בינלאומית ומשלבת אינטרסים צבאיים ותאגידיים.
מדוע לשמור על סוד כזה?
גריר מציע שלושה מניעים עיקריים:
1️⃣ פחד
בימי המלחמה הקרה, החשש מטכנולוגיה חוצנית בידיים סובייטיות הצדיק, לכאורה, סודיות קיצונית.
2️⃣ שליטה וכוח כלכלי
טכנולוגיות "אנרגיית נקודת אפס" או הנעה לא ליניארית, אם קיימות, עשויות לשנות את כלכלת העולם.
שליטה בהן פירושה כוח חסר תקדים.
3️⃣ אינרציה ביורוקרטית
לאחר עשרות שנות הסתרה, קשה "לפתוח את הקלפים" מבלי לחשוף שקרים, הונאות ופעולות אפלות.
הביקורת והסקפטיות
חשוב להדגיש:
הטענות של גריר אינן מקובלות על הקהילה המדעית המרכזית ואינן מאומתות בראיות פומביות חד-משמעיות. חלק מהחוקרים רואים בתזה זו תיאוריית קונספירציה רחבת היקף, המבוססת על עדויות אנונימיות ולא על מסמכים רשמיים פתוחים.
עם זאת, המאמר השפיע עמוקות על שיח החשיפה (Disclosure) והיווה בסיס לפרויקטים נוספים של גריר כמו CSETI ו־The Disclosure Project.
הקריאה לחשיפה
גריר אינו קורא לנקמה אלא ל:
-
חנינה לעדים צבאיים ומודיעיניים
-
דיונים פתוחים בקונגרס ובאו"ם
-
שיתוף פעולה בינלאומי
-
דיפלומטיה אזרחית עם תרבויות חוצניות (אם אכן קיימות)
לטענתו, עתיד האנושות תלוי במעבר מסודיות לפומביות, מחשדנות לשקיפות.
סיכום
"מוכחש" הוא לא רק מאמר על עב"מים.
זהו כתב אישום נגד מבני כוח סודיים, נגד ריכוז טכנולוגיה מחוץ לפיקוח ציבורי, ונגד תרבות של הסתרה.
האם מדובר בחשיפה אמיצה של מציאות נסתרת?
או בנרטיב מורכב הנשען על עדויות שלא ניתן לאמת?
הוויכוח נמשך.
