בשיא המלחמה הקרה, בשנת 1959, יזם צבא ארצות הברית תכנית שאפתנית במיוחד: הקמת מוצב צבאי מאויש וקבוע על הירח. התכנית, שנשאה את השם Project HORIZON, נועדה להבטיח יתרון אסטרטגי, מדעי ופוליטי לארה״ב במרוץ לחלל מול ברית המועצות.
הדו״ח, שסווג תחילה כ־SECRET ושוחרר לציבור שנים לאחר מכן, מציג תכנית מפורטת ומעשית להקמת בסיס ירחי כבר באמצע שנות ה־60. לפי הערכת הדו״ח, נחיתה מאוישת ראשונה יכלה להתרחש ב־1965, ובסיס מאויש קבוע היה אמור לפעול עד סוף 1966
פרויקט הוריזון הקמת בסיס בירח 1…
.
מדוע הירח?
בדו״ח מודגש כי הירח אינו יעד סמלי בלבד, אלא נכס אסטרטגי ראשון במעלה. ההצדקה להקמת הבסיס נשענה על ארבעה מישורים מרכזיים:
1. יוקרה פוליטית ומלחמה פסיכולוגית
במהלך שנות ה־50 חוותה ארה״ב פגיעה תדמיתית בעקבות שיגור ספוטניק על ידי ברית המועצות. הדו״ח מדגיש כי אם הסובייטים יהיו הראשונים להקים בסיס קבוע בירח – הדבר יתפרש בעולם כהצהרת בעלות וסמכות אסטרטגית.
הקמת בסיס ירחי ראשון תעניק למדינה המובילה יתרון פסיכולוגי חסר תקדים ותבסס תדמית של הנהגה עולמית.
2. יתרון צבאי
הדו״ח מציין כי תצפית מהירח עשויה להעניק טווח וגובה ראייה שאין כדוגמתם. מוזכרת אפשרות למערכת תצפית מבוססת "קו בסיס ירח–כדור הארץ", שתשפר דיוק וזיהוי מטרות.
עוד נבחנה אפשרות עתידית של נשק מבוסס ירח – לא כיישום מיידי, אלא כיכולת הרתעתית אסטרטגית.
3. מחקר מדעי
הירח נתפס כמעבדה טבעית: מחקר כבידה נמוכה, קרינה קוסמית, אסטרונומיה ללא הפרעות אטמוספריות, והכנה למשימות חלל עמוק.
4. בסיס לשיגורים עתידיים
בשל הכבידה הנמוכה (1/6 מכדור הארץ), הירח עשוי לשמש תחנת שיגור אידאלית למשימות למאדים ולחלל העמוק.
איך זה היה אמור להתבצע?
רכבי השיגור
הדו״ח מתבסס על פיתוחי משפחת משגרי SATURN I ו־SATURN II, שעתידים היו להיות פעילים כבר בתחילת שנות ה־60.
לפי התכנון:
-
72 שיגורים עד סוף 1964
-
תחילת שיגור ציוד בינואר 1965
-
נחיתה מאוישת ראשונה באפריל 1965
-
הקמת בסיס תפעולי בנובמבר 1966
במהלך שלב ההקמה אמורים היו להיות משוגרים כ־490,000 פאונד ציוד לירח
פרויקט הוריזון הקמת בסיס בירח 1…
.
תכנון הבסיס הירחי
הבסיס תוכנן להכיל צוות קבוע של 12 איש.
מאפייני תכנון מרכזיים:
-
מבנים גליליים בקוטר 3 מטרים ובאורך 6 מטרים
-
קבורה מתחת לפני הקרקע להגנה מקרינה וממטאוריטים
-
שימוש באנרגיה גרעינית (שני כורים גרעיניים קטנים בשלבים הראשונים)
-
חליפות ירח מתכתיות עם שכבת בידוד פנימית
-
מערכת מיחזור חמצן ומים
-
רכבי שטח ירחיים למשימות סיור והובלה
הדו״ח מדגיש כי התכנון מבוסס על גישה שמרנית והנדסית, ללא הסתמכות על טכנולוגיות עתידיות דמיוניות.
עלות התכנית
עלות כוללת מוערכת:
כ־6 מיליארד דולר בפריסה של שמונה וחצי שנים.
הדו״ח מציין כי מדובר בפחות מ־2% מתקציב הביטחון השנתי של ארה״ב באותה תקופה
פרויקט הוריזון הקמת בסיס בירח 1…
.
מדוע זה לא קרה?
למרות התכנון המפורט, Project Horizon מעולם לא יצא לפועל.
ב־1958 הוקמה NASA כסוכנות אזרחית, והמדיניות האמריקאית החלה להעדיף חזון מדעי־אזרחי לחלל ולא צבאי. בהמשך, תכנית אפולו התמקדה בנחיתה מאוישת אך לא בהקמת בסיס צבאי קבוע.
המרוץ לחלל נמשך – אך ללא מוצב צבאי בירח.
המשמעות ההיסטורית
פרויקט הוריזון מוכיח דבר משמעותי:
כבר בשנת 1959 לא מדובר היה במדע בדיוני – אלא בתכנית מבצעית אמיתית, מפורטת, מתוקצבת ומדורגת בזמן.
הדו״ח מציג תפיסת עולם ברורה:
מי שישלוט בירח – ישלוט במרחב החלל הקרוב.
האם רעיון זה רלוונטי גם היום, כאשר מדינות וחברות פרטיות חוזרות לדבר על בסיסים ירחיים?
ייתכן מאוד ש־Project Horizon לא היה רק תכנית נשכחת – אלא הקדמה למה שעדיין לפנינו.
