מריו וודס שירת בחיל האוויר האמריקאי בין השנים 1975 ל-1983 במשטרת הביטחון. בשנת 1977 היה וודס בבסיס חיל האוויר, אלסוורת' בדקוטה הדרומית. במהלך המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ שימש הבסיס בתפקיד מפתח בשכבת ההגנה הצפונית של ארה"ב, כאשר הוצבו בו מאות טילים גרעיניים מסוג מיניטמן.
באחד הלילות של חודש נובמבר באותה שנה, קיבל וודס ואיש צוות אחר שהיה איתו, קריאה מצוות הבקרה על אתראה בדרגה חמורה של פריצה למערך ההיקפי של הבסיס.
וודס ושותפו, מייקל ג'ונסון, נשלחו לבדוק את הגורם לאתראה, כשהתקרבו ליעדם, ראו לפתע עב"ם ענק מרחף כמה מטרים מעל הקרקע וממנו בוקע אור חזק ובהיר. העב"ם היה בצורה עגולה, החלק החיצוני שלו היה כאילו עם גזים ולא נראו בו אמצעי הנעה כלשהם. לדברי וודס "הוא היה גדול כמו בנין כל בו של וולמרט".
האוויר ברכב שבו נסעו נעשה "סמיך" מאוד ו-וודס התקשה לנשום. מייקל לעומת זאת היה "קפוא" להגה ורק הסתכל קדימה בתדהמה דרך שמשת הרכב. וודס ניסה לקרוא לו, אך הוא לא הגיב.
וודס יצא מהרכב והבהב בפנסו לעבר העב"ם ולפתע האוויר חזר להיות שוב רגיל. הוא חזר לרכב ואז התערפל הכול מסביבו והוא כנראה איבד את הכרתו עד שהתעורר לשמע הקריאות במכשיר הקשר ממרכז הבקרה. לעומתו מייקל היה עדיין "קפוא" באותו מצב.
כשוודס הסתכל סביבו הוא ראה לתדהמתו שהם נמצאים ליד נחל הנמצא במרחק של כ-8 עד 12 ק"מ ממקום המפגש שלהם עם העב"ם. לא היו עקבות צמיגים כלשהם. רק הם והרכב באמצע בוץ ליד הנחל. גם לא היה לו מושג היכן בדיוק הם נמצאים ורק לאחר כ-20 דקות איתר אותם צוות אחר שנשלח לחפשם.
הבוקר התחיל להאיר ו-וודס הבין שבנוסף "נעלמו" לו כ-4 שעות.
כשחזרו לבסיס, נשלח וודס לבדיקה רפואית ואז ביקש הרופא לקחת ממנו דגימות עור משום שהיו לו כוויות על פניו ועל ידו הימנית. תוצאות דגימות אלו לא נמסרו מעולם לוודס.
לאחר האירוע החל וודס לחלום חלומות מוזרים על ליל האירוע והיה מתעורר מפוחד ומזיע כולו. לאחר כשבועיים מהאירוע הגיע מייקל לחדרו של וודס והם דיברו ביניהם על מה שקרה באירוע. אלא שזו הייתה הפעם האחרונה שוודס ראה את מייקל. הוא ניסה למצוא אותו מאז, אך ללא הצלחה.
מעניין לציין שכ-24 שנה קודם לכן, באוגוסט 1953, ארעה באותו בסיס ובכמה מקומות מסביבו תקרית עב"מים מפורסמת שנקראת על שם הבסיס.
