בשעות הלילה המאוחרות של ה-17 באוגוסט 1992 יצאו שני החברים, גארי ווד וקולין רייט ברכבם מאדינבורו לבית חבר שלישי בעיר טרברקס (כ-35 ק"מ דרומית מערבית לאדינבורו). גארי נהג במהירות לא גבוהה ולא הייתה הרבה תנועה בכביש.
לפתע ראו השניים עב"ם בצורת דיסק מרחף כ-6 מטר מעל הכביש ולדבריהם זה בוודאות לא היה מטוס או הליקופטר.
העב"ם פלט מעין ערפל כסוף ובוהק וכאשר הוא נגע ברכבם, שני הגברים שקעו ב"מעין חשיכה".
השניים חזרו לעשתונותיהם, במה שנראה להם כשניות, והמשיכו לבית חברם. שם התברר להם כי איחרו בשעה וחצי.
זמן קצר לאחר האירוע החל גארי לחלום חלומות מוזרים ופיתח כאבי ראש חמורים ללא הסבר רפואי.
גארי שהיה מוטרד, הלך לספריה בתקווה למצוא ספרות על עב"מים, נתקל בפרטים של הארגון "לחקירת תופעות מוזרות" והתקשר עם מייסדו, מלקולם רובינסון.
מלקולם, סופר, חוקר ומומחה ידוע לעב"מים, נפגש עם השניים ולדבריו "מעולם לא פגשתי אנשים כנים וגלויים כמו השניים. אפשר לראות את הטראומה שסבלו ועדיין סובלים".
מומחית להיפנוזה הובאה לשניים ועשתה להם רגרסיה בהיפנוזה. במהלך המפגשים סיפר כ"א מהם כי מכוניתם עצרה והדלתות נפתחו ע"י שלושה יצורים קטנים.
גארי סיפר כי שכב ערום ומסביבו היו מספר דמויות- דמות נמוכה (כ-135 ס"מ) עם ראש אגסי ועיניים שחורות, דמויות נוספות בצבע חום עם כיסויי פנים מעור ודמות קטנה לבושה בחליפה ועניבה.
אחד היצורים העביר על גופו מכשיר בצורת יהלום שפלט אור כתום.
קולין סיפר כי מצא את עצמו ערום בתא גדול מזכוכית או פרספקס, קשור בפרקי כף היד ובקרסוליים. הוא גם ראה מסביבו תאים רבים נוספים שבתוכם שכבו אנשים.
לאחר שעבר ניסוי כלשהו, הוא נגרר ע"י היצורים, הולבש והוחזר לרכב.
מלקולם שראה את המפגשים, ציין לאחר מכן כי "זהו כנראה מקרה העב"ם הגדול ביותר בסקוטלנד. אני משוכנע לגמרי שהשניים לא המציאו את הדברים, רחוק מזה".
השניים לא שינו מעולם את סיפורם ואפילו עברו בהצלחה בדיקת פוליגרף בשידור טלוויזיוני.
מסמכים שהיו מסווגים ופורסמו בשנת 2012, גילו כי משרד ההגנה הבריטי לקח ברצינות רבה את המקרה, חקר אותו ואף פרסם לאחר מכן דו"ח רשמי.
