בערב ה־25 בינואר 1967, בביתה של בטי אנדריאסון שבמדינת מסצ'וסטס, התרחש אירוע שלימים יהפוך לאחת מפרשות החטיפה הידועות ביותר בעולם העב"מים. באותו ערב שהו בבית בטי, ילדיה והוריה שבאו לביקור משפחתי שגרתי, עד שלפתע החלו להתרחש דברים מוזרים.
האורות בבית החלו להבהב ללא סיבה נראית לעין, וקרן אור אדומה חזקה חדרה דרך חלון המטבח והאירה את פנים הבית. באותו שלב לא התרחש דבר נוסף שניתן היה להסבירו, אך המשך האירועים נחשף רק כעבור עשר שנים.
הזיכרונות שנחשפו בהיפנוזה
בשנת 1977 עברה בטי סדרת טיפולי היפנוזה, שבמהלכם החלו לעלות זיכרונות מודחקים מאותו ערב. לפי העדויות שעלו, אביה של בטי ניגש לחלון בניסיון להבין מה מקור האור האדום, ואז ראה מראה מבהיל במיוחד.
לדבריו, חמישה יצורים קטנים התקדמו לעבר הבית בתנועות דילוג מוזרות, ולאחר מכן פשוט עברו דרך דלת העץ הסגורה, כאילו כלל לא הייתה קיימת. באותו רגע נכנסו כל בני המשפחה למצב של שיתוק או טרנס, ולא היו מסוגלים לזוז או להגיב.
תיאור היצורים
אחד היצורים, שבטי ואביה זיהו כמנהיג, היה בגובה של כ־150 סנטימטרים. שאר היצורים היו נמוכים ממנו בכ־30 סנטימטרים. לכולם היו עיניים רחבות, אוזניים ואף קטנים וראש דמוי אגס. במקום פה נראה חריץ צר בלבד.
היצורים לא דיברו בקול. התקשורת כולה, לפי עדותה של בטי, הייתה טלפתית. הם לבשו סרבלים כחולים עם חגורה רחבה, ועל שרווליהם הופיע סמל של ציפור. לידיהם היו שלוש אצבעות בלבד.
החטיפה והבדיקות
בטי נלקחה על ידי היצורים אל ספינת החלל שלהם, שחנתה בסמוך לבית. הספינה הייתה בצורת צלחת מעופפת, בקוטר של כ־6 מטרים. לאחר ההמראה הצטרפה הצלחת לספינת אם גדולה יותר.
בתוך הספינה עברה בטי סדרה של בדיקות גופניות באמצעות ציוד לא מוכר, וכן חוותה חוויה דתית עמוקה, שאותה תיארה כאחת המשמעותיות בחייה. לפי הערכתה, היא נעדרה מביתה כארבע שעות.
לבסוף הוחזרה בטי לביתה על ידי שניים מהיצורים.
החזרה הביתה
כאשר נכנסה בטי חזרה לבית, היא ראתה שבני משפחתה עדיין נמצאים במצב של טרנס, תחת פיקוח של אחד היצורים שנשאר עמם. זמן קצר לאחר מכן עזבו כל היצורים את המקום, ובני המשפחה השתחררו בבת אחת ממצב השיתוק, מבלי שזכרו מה התרחש בזמן היעדרה.
בדיקה ומסקנות
בעקבות המקרה פעלה קבוצת חוקרים רחבה, שכללה מומחים ממגוון תחומים. הקבוצה פרסמה דו"ח מפורט בהיקף של כ־500 עמודים, שבו ניתחו את עדויותיה של בטי ואת מצבה הנפשי.
מסקנת החוקרים הייתה שבטי אנדריאסון שפויה, אמינה, וכי היא מאמינה בכנות מלאה במה שסיפרה. גם אם לא כולם מקבלים את ההסבר החוצני לאירועים, הפרשה נותרה אחת העדויות המתועדות והמורכבות ביותר בתחום חטיפות העב"מים.
