באחד מימי באפריל 1941, קיבל הכומר הבפטיסטי, וויליאם האפמן, מקייפ ג'ירארדו, מיזורי (כ-200 ק"מ דרומית לסנט לואיס) טלפון בשעות הערב מהשריף המקומי ובו התבקש להתפלל תפילה אחרונה עם נפגעי מטוס שהתרסק. כאשר הגיע הכומר למקום ההתרסקות, ראה כי לא מדובר במטוס אלא בצלחת מעופפת.
ליד הצלחת המעופפת שכבו 3 חייזרים בצבע אפור, בגובה מטר בערך ועיניים גדולות ושחורות. שניים היו כבר מתים והשלישי עדיין חי אך נשם בכבדות. הכומר מספר כי ירד על ברכיו והתפלל עבורו.
כשהתפנה הסתכל על הצלחת המעופפת שהייתה בצבע מתכתי וללא חיבורים כלשהם וראה כי יש בה כיתוב שדומה לכתב חרטומים מצרי.
בינתיים הגיעו אנשי צבא למקום, השתלטו על האירוע והשביעו את הכומר לשמור על סודיות. הם אמרו לו "זה לא קרה", "לא ראית את זה", "זה מקרה של סוד בטחוני לאומי", "אסור לך לספר את זה לעולם".
כמה שבועות לאחר ההתרסקות, קיבל הכומר העתק מתמונה שצולמה באותו ערב ע"י צלם מקומי. בתמונה נראים שני גברים המחזיקים את אחד החייזרים המתים.
הכומר שלא יכול כבר לשמור על הסוד, סיפר את הסיפור לבני משפחתו. נכדתו, שרלוט, שהפיצה את סיפור האירוע, מספרת שראתה את התמונה "לא יכולת שלא להיות מושפע מהעיניים הגדולות של היצור בתמונה".
שרלוט שהכירה את האמינות והיושר של סבה, הכומר ואף ראתה את התמונה, האמינה שהסיפור אכן אמיתי, אך לא הייתה לה הוכחה עד כמה שנים לאחר מכן.
היא עברה על חומר מארכיונים בבירה וושינגטון וראתה מסמך סודי ביותר שקבע שאכן היה איחזור של התרסקות בשנת 1941 בקייפ ג'ירארדו.
התרסקות העב"ם במיזורי ממשיכה להיחקר עד היום והסיפור אף נכלל בשני ספרים.
מהחקירות עולה כי הכנסייה הבפטיסטית אכן העסיקה את הכומר וויליאם האפמן בשנים האלו וכמו כן רישומי מכבי האש והמשטרה מראים כי הייתה התרחשות ביום ההתרסקות וכי הצבא הגיע למקום "וסילק" את כול ההוכחות.
