בסביבות 3 לפנות בוקר של ה-1 בדצמבר 1994 חזר צ'ן ליניו לחדרו במעונות הסטודנטים בעיר גויאנג שבדרום מרכז סין (כ-520 ק"מ צפונית מזרחית לעיר הגדולה קונמינג). מזג האוויר בחוץ היה סוער וכלל ברד וסופות רעמים.
כשנשכב לישון נשמעה "שאגה" של רכבת בחוץ למרות שלא עברו פסי רכבת באיזור. מיד לאחר מכן נראו אורות שהיו כל כך חזקים שהיה נראה כאילו זה אור יום.
צ'ן היה רק אחד מאלפי תושבי גויאנג שהיו עדים ל"רכבת, באותו לילה. לאחר מכן תיארו כולם באותו אופן "אורות מסנוורים, רוחות פרצים וקולות רכבת מחרישי אוזניים שנעו מדרום לצפון".
באופן מפתיע כאשר ניסו התושבים לצאת החוצה מבתיהם, דלתות הבתים נאטמו כאילו בדבק.
למחרת בבוקר ראו התושבים את המחזה הבא- מעל 1,600 דונם של יער נהרסו. העצים נחתכו לחצי וחלקם אפילו נעקרו מהשורש. בתחנת הרכבת המרוחקת כ-15 ק"מ מגויאנג נעקרו גגות, מספר בניינים קרסו, צינורות פלדה התכופפו או נשברו וקרונות רכבת במשקל 50 טון זזו כ-20 מטר מהמקום שהיו.
באופן מפתיע אף אדם לא נפגע וכך גם לא נפגעו תשתיות מקומיות כמו חשמל ותקשורת.
עיתונאים וחוקרים רבים הגיעו למקום והופתעו מדברים מוזרים שהחלו לקרות לציוד שלהם. אחד הצלמים למשל, לא הצליח לפתח תמונות ממקום האירוע אך תמונות שצילם בדרך פותחו כרגיל.
חלק מהמומחים טענו שמדובר בסופת טורנדו, אך הסבר זה לא סביר משום שעפ"י הסוכנות המטאורולוגית של המחוז, לא היו סופות טורנדו באותו יום, מה עוד שהעיר לא חוותה מעולם טורנדו. גם דפוס הנזק שהיה לא רציף לא מתאים לטורנדו.
לעומתם טענו אחרים כי מדובר בעב"ם. לטענת פרופסור להנדסה מהאקדמיה למדעים שמחוז, מדובר ב"רכבת" באורך כ-200 מטר שמונעת ע"י מטוסים או תומכים אחרים.
דבר אחד די ברור- הסבירות ל"היסטריה המונית" או מתיחה נמוכה בגלל הראיות הרבות.
