מבוסס על תחקיר Popular Mechanics | תרגום והבאה לפרסום: אביטל בר – MUFON ישראל
הטענה ש"ממשלות לא חוקרות עב״מים" נשמעת כבר עשרות שנים. אבל תחקיר מקיף של המגזין Popular Mechanics מצייר תמונה אחרת לגמרי: רשת של חוזים, קבלני משנה, סוכנויות מודיעין, תוכניות בעלות שמות מתחלפים – והמון בלבול מכוון או לא מכוון – שנפרסת לאורך כ־15 שנה, ומובילה למסקנה אחת: גם אם הרשויות אינן אומרות זאת בקול רם, ארה״ב כן חקרה, וכן חוקרת, תופעות אוויריות בלתי מזוהות (UAP).
הכתבה הזו (חלק 1) מסכמת את המארג: מי היו השחקנים המרכזיים, איך התגבשו התכניות AATIP/AAWSAP, ומה הקשר האפשרי בין חוות סקינווקר, תקרית הנימיץ והמסמכים שהתחילו לדלוף.
הרקע: רוברט ביגלו – האיש שמימן את החיפוש
במרכז הסיפור עומד רוברט ביגלו, יזם חלל ומיליארדר מלאס וגאס, שהציג לאורך השנים עניין עקבי בעב״מים ובתופעות חריגות.
כבר ב־1995 הוא הקים את NIDS (National Institute for Discovery Science) – מכון במימון פרטי שעסק במחקר תופעות אוויריות, מומי בעלי חיים ותופעות אנומליות נוספות. NIDS התפרקה ב־2004 – אותה שנה שבה התרחשה גם תקרית הנימיץ.
ב־1996 ביגלו רכש את חוות Skinwalker ביוטה – מקום שהפך במרוצת השנים לאחד השמות הטעונים ביותר בעולם המחקר האנומלי. לפי הדיווחים, במקום נצפו תופעות מכל הסוגים: עצמים בלתי מזוהים, שיבושים אלקטרומגנטיים, תופעות פולטרגייסט, פציעות לא מוסברות, השחתות בקר ועוד.
ב־2017 ביגלו הצהיר בפומבי בתוכנית “60 Minutes” כי לדעתו חוצנים קיימים.
סקינווקר כזרז: כך התעניין המודיעין (DIA)
נקודת מפנה משמעותית התרחשה סביב 2007, כאשר לפי עדויות המתוארות בתחקיר, חוקר/מדען הקשור ל־DIA נחשף לחוויה חריגה בחווה: צורה תלת־ממדית מרחפת בחלל החדר, ששינתה צורה וצבע – ונעלמה.
בהמשך, לפי תיאור הדברים, הסנאטור המנוח הארי ריד סיפר כי נחשף למידע פנימי ולמכתב סודי הקשור לביגלו – מה שעורר אצלו עניין רציני בנושא והוביל לדחיפה פוליטית לתוכנית מחקר ממוסדת.
מכאן נכנסות לתמונה שתי התוכניות שהפכו למרכז השיח:
-
AAWSAP – Advanced Aerospace Weapon Systems Application Program
-
AATIP – Advanced Aerospace Threat Identification Program
לאורך השנים – וגם בתחקיר עצמו – לא תמיד ברור האם מדובר היה בשתי מסגרות נפרדות או בשמות שונים/שלבי התפתחות של אותו מאמץ.
הכסף והחוזה: מיליונים למחקר “חלל מתקדם”
ב־2008 מחלקת החוזים של ה־DIA הוציאה הזמנה למחקר במסגרת AAWSAP, עם תקציב של כ־10 מיליון דולר לשנה הראשונה מתוך חוזה ל־5 שנים. בסופו של דבר הסכום המצטבר הגיע לכ־22 מיליון דולר.
מי שביצע את עבודת המחקר בפועל היה גוף של ביגלו:
BAASS – Bigelow Aerospace Advanced Space Studies
באופן מעניין, בתיאורי המסמכים וההצדקות המשפטיות נמנעו מלהשתמש במונחים כמו "UFO" או "UAP", והניסוח עטף את המחקר במילים כמו "טכנולוגיות חלל מתקדמות", "מערכות נשק עתידיות", "פיזיקה והנדסה פורצות דרך" – מה שתורם לטענת "מבוך המידע": הרבה תוכן על UAP, מעט מאוד מילים שמודות בזה באופן ישיר.
“החשיפה” של 2017: שלושה סרטונים ושם אחד שחזר שוב ושוב
ב־16 בדצמבר 2017 פרסם הניו יורק טיימס חשיפה היסטורית: הפנטגון מימן בחשאי מחקר עב״מים דרך תוכנית בשם AATIP. יחד עם החשיפה הגיעו גם שלושה סרטונים של חיל הים האמריקאי שהוצגו כראיה לכך שהצבא נתקל בתופעות שאינו יודע להסביר.
כאן התחיל בלבול נוסף: מצד אחד נטען שלואיז אליזונדו ניהל את AATIP. מצד שני הופיעו הכחשות והסתייגויות מתוך הפנטגון בנוגע לתפקידו המדויק ולשאלה האם התוכניות חקרו עב״מים “באופן רשמי”.
בפועל – לפי התחקיר – הדוברים אמנם ניסו למסגר את הדברים אחרת, אבל עצם ההכרה שעסקו ב"עצמים בלתי מזוהים" כבר הייתה שינוי רטורי משמעותי.
תקרית הנימיץ: החיבור הלא צפוי לביגלו
תקרית הנימיץ (2004) הפכה עם השנים לאירוע הדגל של עידן ה-UAP המודרני. בדרך כלל מקשרים אותה לטייס דייוויד פרייבור, אך התחקיר מציין דמות מוקדמת בחקירה: איש המארינס Court Douglas, שנשלח לחקור את האירוע המקורי.
לאחר מכן, דאגלס עבד בחברת ביגלו בתפקיד ניהולי (2007–2013). האם גויס בגלל נימיץ? לפי התיאורים – לא בהכרח; אך החיבור הזה מוסיף עוד שכבה לרשת הקשרים סביב התוכניות.
דו״ח “עשרת החודשים” (2009): המסמך שמרמז שהכול היה על עב״מים
אחד הרגעים החשובים בתחקיר הוא אזכור דו"ח עצום בהיקפו שהעבירה BAASS ל־DIA ביולי 2009:
דו"ח בן 494 עמודים הכולל סיכומי פרויקטים, טבלאות נתונים, תרשימים, תיאורי השפעות ביולוגיות, מאפיינים פיזיים, שיטות גילוי, ראיונות, צילומים ותיקים – עם התייחסות מפורשת לתופעות אוויריות בלתי מוסברות.
לפי התחקיר, הדו"ח כלל בין היתר:
-
סטנדרטים למדידת חתימות פיזיות של UAP
-
בדיקות השפעות על אורגניזמים ביולוגיים
-
אזכור סקינווקר כ"מעבדה אפשרית" למחקר אינטליגנציות אחרות ותופעות בין־ממדיות
-
תכנון תוכנית רפואית להשפעות פיזיולוגיות
-
בקשות למסמכי Project Blue Book שלא פורסמו
-
מקרים בסביבת מתקנים גרעיניים ומסדי נתונים על חומרים הקשורים ל-UAP
-
אפשרות שיתוף פעולה ודיווח גם עם ארגונים אזרחיים כמו MUFON
בין הנתונים שעולים: דיווחים רבים בסמיכות לבסיסי טילים בליסטיים, כולל תיאור חריג של אובייקט כתום זוהר בצורת דיסק בממדים עצומים באזור בסיס Malmstrom במונטנה בתקופה היסטורית.
למה ממשיכים להכחיש?
הכתבה מציגה כמה הסברים אפשריים לבלבול/הכחשה:
-
שיטות עבודה של “תקציב שחור” – ריבוי מסגרות ושמות כדי למנוע שקיפות
-
קניין פרטי של BAASS – המידע אינו "של הממשלה" ולכן מוגן משפטית, וקשה לשחררו ב־FOIA
-
חוקי סודיות ותעשייה – לעיתים קל יותר להסתיר פרויקט דרך קבלני משנה
-
הפרדה בין גורמים – כדי שמעט מאוד אנשים יראו את התמונה המלאה
-
“אותה גברת בשינוי אדרת” – טענה שתוכניות ממשיכות תחת שמות אחרים
“ההודאה” דרך FOIA: 38 מסמכים טכניים
באמצעות בקשת FOIA פורסמה רשימה של 38 מסמכים טכניים שנוצרו תחת חוזה התוכנית. חלקם עוסקים בנושאים תיאורטיים מאוד (הנדסה לאחור, זמן־מרחב, מנהרות תולעת, חורים שחורים יישומיים ועוד).
אחד המסמכים עוסק בהשפעות שדה על רקמות ביולוגיות ובדיקה של סימפטומים רפואיים אפשריים כתוצאה מחשיפה לשדות קרינה הקשורים ל"מערכות אנומליות". לפי הפרשנות בתחקיר, זהו ניסיון להבין פגיעות אפשריות ממפגש עם UAP – גם אם המחבר עצמו ציין שאפשר להסביר את המקרים באמצעים יבשתיים מוכרים.
לואיז אליזונדו: האם המחקר נמשך אחרי 2012?
לב המחלוקת הוא השאלה האם AATIP נמשכה גם אחרי סיום המימון ב־2012.
לפי התחקיר, אליזונדו נשאב לתמונה כאשר BAASS ביקשה גישה למידע מסווג בתוך ה־DoD הקשור ל-UAP. הוא תיאר פעילות ממודרת, איסוף מידע מגופים שונים, ומיעוט אנשים שידעו באמת במה הם עוסקים.
ב־2017 הוא התפטר מה־DoD והצטרף ל־To The Stars Academy, בטענה שהמערכת הבכירה בפנטגון לא נתנה לנושא את המשקל הראוי לו.
ה“בלתי ידוע”: סנאט, תדרוכים ודלתיים סגורות
לצד המסמכים והחוזים, התחקיר מצביע על דבר נוסף:
דיונים סגורים ותדרוכים לקונגרס ולוועדות מודיעין. פוליטיקאים הודו בזהירות שהם שומעים על "דברים שהחבר'ה שלנו רואים – והם לא יודעים מה זה".
גם אם הכול נעשה בזהירות, המסר ברור: הנושא לא נשאר ברמת שמועות ציבוריות בלבד, אלא עבר לשיח ממסדי.
סיכום
תחקיר Popular Mechanics לא מספק “אקדח מעשן” שמוכיח חוצנים, אבל הוא עושה משהו אולי חשוב יותר: הוא מציג כיצד נראית מערכת שלמה שמתמודדת עם תופעה שלא ברור מה היא — תוך ניסיון להמשיך לחקור, ובמקביל לנהל סודיות, תדמית, תקציבים וחוקים.
התמונה שעולה היא של עולם שבו:
-
UAP הם תופעה שמתועדת על ידי הצבא
-
מתקיים מחקר, גם אם תחת כיסויים ושמות שונים
-
יש מאמצים להבין חתימות פיזיות, השפעות ביולוגיות והקשרים רגישים (כמו מתקנים גרעיניים)
-
והדיון הציבורי רק מתחיל לגעת בקצה הקרחון
חלק 1 מסתיים כאן – אבל השאלות רק מתחילות:
אם מדובר בתופעה אמיתית ומתועדת, מדוע אין מסגרת אחת שקופה?
ואם אין כאן משהו חריג באמת – למה כל כך הרבה מאמץ להסביר, להסתיר, ולהמשיך?
