בשעות הבוקר המוקדמות של ה-13 במאי 1978 היה השוטר מנואל אמפאראנו בסיור שגרתי בעיר קרמן בקליפורניה (כמה ק"מ מהעיר פרסנו וכ-290 ק"מ דרומית מזרחית לסן פרנסיסקו), כאשר ראה אור בוהק, דומה לכדור אש או לשמש שוקעת כמה עשרות מטר מעל הקרקע. אמפאראנו חשב שנערים הציתו עצי דקל ונסע לכיוון האור בתקווה לתפוס אותם "על חם".
כשהתקרב אל האור, הבין שזו לא שריפה אלא עב"ם בהיר שמרחף כ-30 מטר מעל שדה כותנה גדול. העב"ם היה בצורת צלחת מעופפת בקוטר של כ-9 מטר בצבע כתום זוהר שהשתנה מדי פעם ללבן נוצץ.
אמפאראנו התבונן מהופנט בעב"ם במשך כ-5 דקות, עד שלפתע נורתה מהעב"ם קרן אור כחלחלה לעברו. מיד לאחר מכן ביצע העב"ם תפנית חדה ונעלם תוך שניות במהירות מדהימה.
אמפאראנו ניגש לבדוק את השטח מעליו ריחף העב"ם אך לא מצא עקבות, למעט עיגול שרוף שכפי שנטען מאוחר יותר, לא גדל בו דבר במשך שנים רבות.
אמפאראנו פנה למשמר הלאומי האווירי, לשכת מזג האוויר ומסוף שדה התעופה בפרסנו, אך הם אמרו לו שלא ראו באותו לילה דבר חריג על מסכי הראדאר שלהם.
לכאורה האירוע היה מסתיים כאן כאשליה אופטית כלשהי שראה אמפאראנו, אלא שתוך זמן קצר באותו יום, התחיל אמפאראנו לסבול מכוויות על חלקים שונים בגופו. אמפאראנו סיפר "זה היה כמו כוויות שמש כשאתה נרדם בבריכה. היו לי שלפוחיות לבנות על חלקי גופי שפנו לכיוון אותה קרן אור כחלחלה. הייתה לי גם רגישות בעיניים מאור השמש".
לאחר כשבוע של אותן תופעות, חזר אמפאראנו לעבודתו והמשיך לעבוד כשוטר עד שנת 1992 (עת נפגע בזמן שהפריד בין ניצים בקטטה בבאר).
עיתונאי שהגיע לביתו של אמפאראנו לאחר ששמע על האירוע, נדחה ע"י אשתו של אמפאראנו בטענה שמפקד המשטרה המקומי הורה לבעלה שלא לדבר עם עיתונאים.
עיתונאי אחר שחקר את האירוע גילה כי תושבת קרמן בשם ליסה האריסון, שמעה באותו לילה רעש חזק שגרם לרטט בביתה. היא יצאה החוצה וראתה 2 אורות גדולים שנעו בשמיים- אחד בצבע אדמדם והשני בצבע לבן.
תושבת אחרת שגרה בסמוך לליסה האריסון, שמעה אף היא מבחוץ קול זמזום חזק באותו לילה.
מפקד המשטרה המקומי, ואן קליף, שהחליט בשלב מסוים לשבור את שתיקתו, סיפר לאותו עיתונאי כי אכן האירוע של אמפאראנו היה ב- 03:30, זמן שתאם את הזמן בעדותה של ליסה האריסון.
