המקרה הבא לא עוסק ישירות בחייזרים ובעב"מים, אבל שייך אף הוא לעולם העל טבעי והמסתורין-
ב-28 ביולי 1974, ארגנו פיטר ויליאמסון, אשתו מרי ו-2 ילדיהם מסיבת ברביקיו למספר חברים בביתם שבמחוז סומרסט בדרום מערב אנגליה (כ-220 ק"מ מערבית ללונדון). כשהתחילו האורחים להגיע השתנה מזג האוויר- השמיים נעשו שחורים, נשמעו רעמים ולאחר זמן מה החל לרדת גשם. כלב המשפחה, סקראף, התכווץ מפחד מתחת לשיח בצד השני של המדשאה בחצר ופיטר מיהר לכיוונו במטרה להכניסו הביתה. האורחים ובני המשפחה צפו בפיטר רץ במדשאה ולפתע נראה ברק חזק (שאף פגע בעץ שבחצר השכנים) ופיטר נעלם (!!). אף אחד מהנוכחים לא הצליח להבין מה בדיוק קרה באותה שנייה וגם חיפוש בחצר, לא העלה דבר. לא היה שום סימן או זכר מפיטר.
עד מהרה נקראה המשטרה למקום שחקרה את עדי הראייה ואף ערכה חיפוש בכל האיזור, לרבות בחצרות השכנים, אך שוב לא נמצא דבר. למרות שכל החצר הייתה מוקפת בחומה גבוהה שבלתי אפשרי היה לטפס מעליה ללא סולם ולמרות שלא נמצאו כל טביעות רגליים ליד החומה ולמרות שכל הצופים באירוע היו משוכנעים שעברה אלפי שנייה מרגע הברק ועד היעלמותו של פיטר, ניסתה המשטרה להסביר לכולם שיש בוודאי הסבר הגיוני וכנראה שהאנשים סונוורו ע"י הברק ולכן עברו יותר משנייה או שתיים ממנו ועד להיעלמות.
יומיים חלפו מאז ההיעלמות מבלי שאף אחד לא ראה או שמע מפיטר ואז בשעה מוקדמת של היום השלישי, מצא הגנן של המשפחה את פיטר שוכב חצי מעולף בקצה הגינה, אם כי לא נראו סימני פגיעה כלשהם. באופן מפתיע היו בגדיו של פיטר (שהיו שונים בחלקם מאלו שלבש כשנעלם) יבשים לגמרי, אפילו לא מלחות הטל של שעות הבוקר (מזה ניתן היה להבין שהוא לא היה בגינה במשך הלילה). פיטר נלקח לביה"ח שם קבעו כי מלבד היותו במצב של הלם, הוא סובל מאמנזיה. לאחר כשבוע בביה"ח חזר פיטר לביתו, אבל עדיין לא הצליח להיזכר מה קרה לו באותם 3 הימים שנעלם.
מספר שבועות לאחר מכן התחיל פיטר לחלום מדי לילה חלומות מוזרים (שאותם הצליח לזכור בבוקר שלמחרת). בחלומות מצא פיטר את עצמו ספוג גשם באמצע גן כלשהו מבלי שזכר כיצד הגיע לשם. מפוחד החל פיטר לשוטט בדרך שליד אותו גן ולאחר זמן עצר לידו ולקח אותו לבית חולים. פיטר זכר שהאגף שבו שכב נקרא פריטצ'ארד , שם הרופא שטיפל בו נוגנט ושם האחות אליס צ'ארלס. ביום השני לשהותו הרגיש פיטר יותר טוב וביקש את בגדיו מהאחות ע"מ לטייל מעט בחוץ. האחות הביאה לא את הבגדים, למעט מכנסי הג'ינס שלו וסיפרה לו שהמכנסיים הושמדו. למזלו של פיטר, שכנו לחדר (שהיה באותו מבנה גוף) הציע לו ללבוש בינתיים את מכנסי הקורדרוי החומים שלו. פיטר התחיל לשוטט בסביבת בית החולים ואפילו זכר ששתה תה בקפיטריה של ביה"ח וקרא ספר. ביום השלישי המשיך פיטר בטיוליו ואז מצא את עצמו ליד הגן שבו מצא את עצמו בתחילת החלום.
פיטר לא ידע אם אלו סתם חלומות או שאכן אירועים שקרו לו ב]ועל, עד שיום אחד ניגש לארון הבגדים לחפש משהו ומצא לפתע את מכנסי הקורדרוי החומים ששכנו הילווה לו. בתוך המכנסיים הייתה תווית ועליה רשומים שם העיר והחנות שתפרה אותם וכן ראשי תיבות JB. מסוקרן נסע פיטר לאותה עיר אך לא מצא את החנות שהייתה רשומה בתווית. אנשים סיפרו לו כי הייתה חנות כזו, אך היא נשרפה בשנת 1950 ומעולם לא נפתחה שוב.
באין פתרונות החליט פיטר לזנוח את הנושא, עד שיום אחד סיפר לו אחד מידידיו כי עבר ניתוח קל בבית חולים מקומי וכי שם הרופא שטיפל בו היה דר' נוגנט. פיטר מיהר לאותו בית חולים בפרברי העיר וכל הדרך בסביבת ביה"ח נראתה לו מוכרת. הוא אף זיהה את המסדרונות והדלפקים בתוך ביה"ח. כשראה את דר' נוגנט ניגש אליו ובירך אותו לשלום, אך להפתעתו הרופא לא הכיר אותו כלל ובביה"ח לא היה שום רישום על מטופל שסבל מאמנזיה בשנים האחרונות (!!).
המקרה המוזר של פיטר הגיע לידיעתו של הסופר והחוקר, קולין פרסונס שהגיע לביתו של פיטר ובשנת 1990 פירסם את המקרה בספרו "מפגשים עם הבלתי נודע". פרסונס מצא שהריצ'רץ' שהיה במכנס הוכנס לשימוש רק בשנת 1968 (כ-14 שנה לאחר שהחנות נשרפה כביכול) וכסף באחד הכיסים שלפי חלומו של פיטר היה העודף מכסף שנתנה לו האחות כדי לקנות את התה בקפיטריה.
המסקנה של פרסונס הייתה שפיטר נלקח מהמציאות שלו למציאות אחרת שהייתה כמעט דומה למציאות שלו. למסקנה דומה הגיע גם רודני דיוויס בספרו משנת 1996 "היעלמויות על טבעיות והיעלמויות מעולמות אחרים". לדעתו עזב פיטר זמנית את עולמנו ונכנס למימד דומה אחר, כך שבזמן מסוים היו שני פיטר ויליאמסון כ"א בעולם אחר.
