בשעות הערב של ה-23 בינואר 1974, ישב הו לויד, אז בן 14, בביתו שבצפון וולס כאשר שמע פיצוץ חזק שהפיל אותו מכיסאו. תוך דקות התייצבו 4 שוטרים בפתח הבית וביקשו שאב המשפחה ייקח אותם ברכב השטח שלו לרכס הרי ברווין הסמוך, היות ומטוס התרסק שם.
היות והאב היה מחוץ לבית, התנדב הו הצעיר לקחת אותם לשם. במהלך הנסיעה הודיעו השוטרים שישבו ברכב מאחור לעמיתיהם, על התקדמותם באמצעות מכשירי קשר שהיו ברשותם.
כאשר הרכב התקרב לפסגה הגבוהה ביותר בהרי ברווין ( Cader Berwyn) הוארו לפתע השמיים למשך כחצי דקה באור לבן חזק שהיה בהיר יותר מאור השמש, ולמרות שהיו במרחק של כמה מאות מטרים מהפסגה ביקשו ממנו השוטרים לרדת בחזרה. סיפר לויד "כשאני מסתכל לאחור, אני חושב שהשוטרים קיבלו הוראה במכשירי הקשר שלהם לחזור חזרה, מסיבות שאני יכול רק לנחש. הם בוודאי לא רצו לדבר איתי על כך באותו לילה. נסענו למטה מההר בדממה".
חוקרי עב"ם בבריטניה דיברו עם עדים שהיו באיזור באותו לילה שטענו שראו חייזרים מגיחים מספינת חלל שהתרסקה.
ראס קלט, מומחה לעב"מים שחקר את המקרה ומקרים דומים במשך שנים רבות, מאמין שגילה הוכחה שמשרד ההגנה חיפש חללית (או חלליות) שהתרסקה באותו לילה.
ראס קיבל מסמך מסוכנות משמר החופים שבו מדובר על מבצע צבאי בשם פוטופלאש (photoflash) שנערך באותו לילה. לדברי ראס, המבצע נועד להאיר את האיזור כדי שיוכלו לראות ספינות חלל שנפלו.
ראס מאמין ש-3 ספינות חלל נפלו לקרקע באותו לילה – אחת ליד טוויס א-קואד (כ-65 ק"מ צפונית מערבית להרי ברווין), השנייה ליד אגם באלה (כ-40 ק"מ צפונית מערבית להרי ברווין) והשלישית ליד העיירה ללנדרילו (כ-25 ק"מ צפונית מערבית להרי ברווין).
ראס גם התכתב עם קבוצה של אנשים שסיפרו לו שהורחקו ע"י הצבא מאיזור ללנדרילו. אותם אנשים סיפרו לו שראו חייזרים יוצאים מספינת חלל, עוזרים לשניים מהם שנפצעו. החייזרים הועלו על משאית ונלקחו משם.
עפ"י היומנים של משטרת גוויניד (על חוף האוקיאנוס האטלנטי, מערבית לאיזור האירועים) אירע פיצוץ בשעה 21:10 באותו לילה, התקבלו כ-1,000 שיחות על עב"מים, נראתה אש גדולה בהרים ונראו אורות בהירים בשמיים.
בשנת 2010 סיפרה פאט אוואנס, אחות בגמלאות, שראתה באותו ערב עב"ם זוהר בצבעים של כתום, אדום וצהוב ללא דלתות או חלונות. "מעולם לא ראיתי דבר דומה לפני או אחרי. אין לי מושג מה זה היה".
אחת התיאוריות לגבי האירוע שגם נתמכת ע"י משרד ההגנה הבריטי, היא שהאירוע נבע משילוב של מטר מטאורים, רעידת אדמה וציידים עם מנורות שהיו בהרים. התיאוריה נשללה כמובן ע"י לויד שאמר "משהו התרחש באותו לילה שהרשויות לא רוצות שנדע עליו. מה שזה היה (וכנראה שעב"ם הוא אפשרות סבירה) כנראה שלא נדע לעולם".
אלא שכאן לא מסתיים הסיפור עבור הו לויד. מספר ימים לאחר שחגורת האנשים מנעה מסקרנים לעלות להר והלגיונות של "אנשים בשחור" נעלמו, עלתה אחותו של לויד להר ומצאה גוש סלע בגודל אגרוף שהיה שונה משאר הסלעים במקום. לגוש היה צבעים שונים כאשר הסתכלו עליו מזוויות שונות. לויד לקח את הסלע למנהל בית הספר שלו (שהיה דוקטור למדעים), ששלח את הסלע לבדיקה באוניברסיטת קיל בעיר ניוקאסל. לאחר 12 חודשים הוחזר לכאורה הסלע ללויד, אך לטענת לויד זה לא הסלע ששלח.
כ-3 שבועות לאחר האירוע, ב-15 לפברואר 1974, ראה ג'ראנט אדוארדס תושב האיזור, צלחת מעופפת. "זו הייתה ללא ספק צלחת מעופפת. חבל שלא הייתה לי מצלמה, מפני שהיא ריחפה לה במשך 10 דקות מעל ההרים, עד שנעלמה במהירות מדהימה".
