ב-15 למאי 1989 הופיע בתוכניתו של הכתב ג'ורג' נאפ, איש בן 30 בצללית שהזדהה בשם הבדוי "דניס". כעבור חצי שנה הופיע שוב אותו איש בטלוויזיה, אלא שהפעם לא רק כצללית ואף הזדהה בשמו המלא, רוברט סקוט לזאר, תושב לאס וגאס.
עפ"י דברי לזאר הוא מהנדס ובעל רקע בפיזיקה ואלקטרוניקה והועסק ע"י חברה בשם E.G&G. בדצמבר 1988 הציעה לו החברה לעסוק בפרויקט מסווג בתחום מערכות ההנעה. מעסיקו החדש, דניס מריאני, ליווה את לזאר למטוס פרטי שלקח את לזאר למקום בנבאדה שנקרא "איזור 51" (!!).
עם הגעתו עבר לזאר תחקיר בטחוני והוחתם על הסכם סודיות מחמיר. לאחר החתימה הוסע לזאר באוטובוס שחלונותיו הושחרו, כ-20 ק"מ בדרכי עפר למתקן שכונה S-4.
המתקן הורכב מקבוצת האנגרים מוסווים בצלעות ההר. גם פתחי הכניסה להאנגרים היו מוסווים ובמקום נשמר משטר צבאי קפדני.
לזאר הובל לחדר תדריכים מאובטח ולפניו הונחה ערימת קלסרים שהכילו מידע וצילומים על כלי טיס שנדמו כלקוחים מסרט מדע בדיוני. לאחר שסיים הובא לזאר להאנגר ולהפתעתו ניצבה מולו צלחת מעופפת. בתחילה חשב לזאר שמדובר בכלי טיס חדשני שנועד לחקות כלי טיס חוצניים, אך לפי ההסבר שקיבל, הבין שמדובר בכלי טיס חוצני אמיתי ולא בחיקוי.
על לזאר הוטל להנדס לאחור (Reverse Engineering) מערכות מהסוג שבכלי הטיס, לסייע בחקירת כוח ההנעה שלהן ולנסות לשכפלו בעזרת הידע והחומרים המצויים בכדור הארץ.
בפעם השנייה בה ראה לזאר את הצלחת המעופפת (אותה כינו "דגם הספורט") הוא הורשה להיכנס לתוכו. העיצוב הפנימי היה מעוגל ונראה כאילו נוצר ביציקה. מהעובדה שממדי כלי הטיס היו קטנים יחסית, הסיק לזאר שהוא נבנה עבור חוצנים שקומתם נמוכה בהרבה מקומה אנושית ממוצעת. לזאר אף צפה בטיסת מבחן קצרה של הצלחת המעופפת שהמריאה בדממה ומגחונה בקע אור כחלחל ועדין.
לדבריו של לזאר היו במקום כ-9 כלי טיס חוצניים, חלקם שלמים וחלקם מפורקים.
אחת מטענותיו הגדולות של לזאר הייתה שהחלליות החוצניות משתמשות באלמנט 115, אלמנט שלא היה ידוע עד אז. לדבריו אלמנט 115 אחראי על הפעלת ספינות החלל והתגברות על כוח המשיכה.
מדענים רוסים ייצרו את היסוד בשנת 2004 ומדענים שוודים שיחזרו אותו בשנת 2013, אם כי עדיין לא קיימת צורה יציבה של אלמנט זה.
אגב- לזאר גם תיאר סורק יד שהיה בשימוש באיזור S-4 שמודד את צפיפות העצם של אדם ע"מ לוודא את זהותו, ואכן סורק כזה הומצא שנים לאחר מכן.
לזאר הועסק במקום כ-4 חודשים, אך ככל שחלף הזמן הוא חש שאינו מסוגל יותר לשמור על סודות המקום. במרץ 1989 הוא לקח את אשתו ו-3 מידידיהם לצפות (מחוץ לבסיס) בתצוגה אווירית של כלי הטיס החוצני. הם נתפסו, חוזהו בוטל והוא פוטר.
פיטוריו היו האות לתחילת מסע הפחדה נגדו שכלל הפחדות טלפוניות ואפילו ירי עליו, אלא שלטענתו של לזאר היותו מפורסם מקשה על הרוצים לפגוע בו.
לזאר ממשיך מאז לערוך הרצאות ואף הפיק סרטי תעודה רבים בהם מפורטת עדותו.
על פניו נראה שאין ללזאר סיבה לשקר. הוא גם לא טען שבידיו מידע על חטיפות, חייזרים, מעגלי תבואה וכד'. טיעוניו לא השתנו ונותרו זהים לעדותו הראשונה. גם דיבורו רהוט ומשנע.
מומחה לכלי תעופה, ג'יימס גודול בדק את הכנסותיו של לזאר בשנים 1988-1989 ומצא כי משכורתו שולמה ע"י אגף המודיעין של הצי, אך כאשר ניסה לגלות פרטים על לזאר במשרדי הצי, נדחה בגסות.
הכתב, ג'ורג' נאפ וחוקרים אחרים שניסו להתחקות אחרי עברו של לזאר, מצאו כי כול הרישומים אודותיו נעלמו. לדברי לזאר כול המסמכים הנוגעים להשכלתו ולמקומות עבודתו הועלמו במכוון.
בדיקת פוליגרף שעבר לזאר לא הייתה חד משמעית ולא ניתן היה לקבוע האם דיבר אמת או שיקר.
הרשויות שותקות בקשר ללזאר, בד"כ שמדובר בנוכלים לא מהסס הממשל להציג את טיעוניו, אך במקרה של לזאר כול ניסיון לדלות מידע נתקל בחומת שתיקה.
