חפצים ומקומות מוזרים חלק ז

1. ראשי האבן של האולמקים (Olmec stone heads)

הציוויליזציה האולמקית נחשבת לתרבות המסו-אמריקאית הגדולה הראשונה ומאמינים שהתקיימה

בין השנים 1,200 ל-400 לפני הספירה והייתה ממוקמת לאורך חוף המפרץ של מקסיקו (מזרחית

לעיר מקסיקו סיטי). האולמקים היו סוחרים ובעלי מלאכה מיומנים ובנו את הערים סן לורנצו, לה

ונטה וטרס זפוטס שהפכו מאוחר יותר לאתרים ארכיאולוגיים.

ארכיאולוגים שחוקרים את האולמקים, מתוסכלים מהעובדה שאין אף שלד אולמקי שהם יכולים

לבחון ולנתח. כמעט אלף שנה היוו האולמקים את התרבות העיקרית של מסו-אמריקה, אבל אז הם

נמוגו וחדלו להתקיים ונותרו מהם רק ראשי אבן, כמה פסלים וצלמיות.

מה שזכור במיוחד מהאולמקים הם פסלי אבן מוזרים שהשאירו אחריהם. הראש הראשון התגלה

ע"י הארכיאולוג האמריקאי מתיו סטירלינג בדצמבר 1938 בטרס זפוטס ועד היום התגלו סה"כ 17

ראשים. גובהם של הראשים העצומים נע בין 1.4-4 מטר ומשקלם בין 6 ל-60 טון. הראשים מייצגים

זכרים בוגרים, חובשי כובעים צמודים עם רצועות סנטר (ששימשו כנראה את האולמקים בקרב או

במשחק כדור כלשהו).

לפנים הבשרניות של הפסלים יש עיניים בצורת שקד, אפים שטוחים ושפתיים בולטות ועבות,

אפים שטוחים ושפתיים בולטות ועבות. כול פרצוף שונה עם האישיות שלו, מה שמרמז שהם

מייצגים אנשים ספציפיים שונים.

כול הפסלים מלבד שניים הם מסלעי בזלת שהובאו ממרחק של כ-90 ק"מ מהמקום בו נמצאו.

עקבות של פיגמנטים וטיח על הראשים, מרמז כי יתכן והם נצבעו בשלב מסוים.

ישנן תיאוריות רבות לגבי המניעים והשימושים של ראשי האבן. תיאוריות מוקדמות סברו

שהראשים מתארים אלים אולמקיים, ספורטאים או אפילו את שורשי האולמקים בשל מה שנראה

כמאפיינים אפריקאים או פולינזיים. תיאוריות אלו נזנחו בהמשך וכיום חושבים שהראשים מייצגים

את שליטי האולמקים וכי תווי הפנים הינם של אנשים המתגוררים במפרץ מקסיקו. היו גם כאלו

שהציעו שהראשים הם לצרכי פולחן או לציון כוח פוליטי.

לאחר שנתגלה כי הראשים בעלי מגנטיות גבוהה ונוכח העובדה שראשים עצומים אלו הובאו

ממרחק רב, הועלתה התיאוריה כי הם קשורים לכוחות מסתוריים שניתנו למקומיים ע"י חוצנים.

אותם כוחות ניצלו אולי את הכוח המגנטי, הרימו את הסלעים באוויר והביאו אותם למקום הימצאם.

2. האבנים המגליתיות בבעל בק the megalithic stones in Baalbek) )-

בעלבק היא עיר פיניקית עתיקה השוכנת בלבנון (כ-90 ק"מ צפונית מזרחית לביירות) בעמק הבקעה.

פירוש השם בעלבק הוא "אדון בעל בקעת הבקעה" והיא אוכלסה כבר בשנת 9,000 לפני הספירה.

(ויש חוקרים הטוענים ששורשיו של המקום מגיעים אפילו עד 12,000 שנה לפני הספירה). בתקופת

התנ"ך שימשה העיר כמקום פולחן והקרבת קורבנות לאל הכנעני, בעל ובת זוגתו אסטרטה. מרכז

העיר היה מקדש מפואר שהוקדש לאסטרטה ולבעל ששימש מאוחר יותר את הרומאים כבסיס

למתחם מקדשים חדש שבנייתו ארכה כ-250 שנה.

השם בעלבק שונה להליופוליס (עיר השמש) לאחר שנכבשה ע"י אלכסנדר מוקדון בשנת 334 לפנה"ס.

כאשר הרומאים כבשו את בעלבק הם הקימו שם מקדשים לאלים בכחוס, יופטר ו-וונוס שהיוו את אחד

מריכוזי המקדשים הגדולים ביותר באימפריה הרומאית כולה.

אחד הדברים המדהימים ביותר בבעלבק ובעולם כולו הוא היסודות המגליתיים של מקדש יופיטר.

המקדש נבנה על בסיס של 27 אבנים מגליתיות, כאשר 3 מהן במשקל של 1,000 טון כ"א ונודעות

בשם "הטריליתון".

החוקרים דוחים את ההסבר המסורתי לפיו אבנים אלו הן פרי עבודתם של הרומאים ואכן ניתן לראות

בבירור הבדל בסגנון ובמראה בין האבנים המגליתיות והבלוקים האחרים מסביבן ששימשו לבניית

המקדש.

האבנים המגליתיות הגיעו ממחצבה הממוקמת במרחק של 800 מטר מהמקדש. מחצבת אבן הגיר

הזו מכילה 2 אבנים עצומות שלא הגיעו למקדש. האחת שוקלת כ-1,200 טון והשנייה המכונה "חג'אר

אל היבלה (אבן האישה ההרה) שוקלת כ-1,000 טון. הארכיאולוגים מאמינים שאבנים אלו הושארו

במחצבה מכיוון שאיכות קצות האבנים התבררה כגרועה, כך שהאבנים היו ניזוקות במהלך ההעברה

למקדש. לפי הדיסקברי ניוז, קיימת אבן שלישית במחצבה שעדיין קבורה חלקית ומשקלה מוערך ב-

1,650 טון (!!), מה שהופך אותה לגוש האבן הגדול ביותר בעת העתיקה.

זו תעלומה גדולה איך נחצבו אותן גושי אבן ענקיים באמצעות כלים פשוטים, כיצד הובאו מהמחצבה

למקדש וכיצד תימרנו אותן שם למקומן וזאת ללא כלי צמ"ה ומנופים מודרניים (שספק אם גם אלו היו

עוזרים במשקלים כאלו).

שאלות אלו ואחרות הביאו לספקולציות רבות בנוגע לפעילות חייזרים בבעלבק ואפילו שהאתר היה

משטח נחיתה עתיק לספינות חלל.

מעניין עוד לציין שבמידה והמגליתים הם אכן בני 12,000 שנה, הרי שהם מתקופה מקבילה לבניית

אתר גובקלי טפה בטורקיה. האם מדובר בשני המקומות במעשה ידיהם של ציוויליזציות מפותחות

שאבדו, או מקומיים שנעזרו בחוצנים מחוץ לכדור הארץ ?!

3. ספינת הסלע במסודה (the rock ship in Masuda)

הכפר אסוקה נמצא במחוז נארה שבדרום יפן (כ-475 ק"מ דרומית מערבית לטוקיו). מקורו של האיזור

הוא בתקופת הטומולוס (250-552 לספירה) שקרויה גם קופון גידאי (תקופת התל העתיק).

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של אסוקה הוא מספר רב של אבני גרניט מגולפות שנמצאו בחלקים

שונים של האיזור. הגדולה והיוצאת דופן מבין האבנים המגולפות נקראת מסודה נו-איוופונה שפירושו

ספינת הסלע של מסודה. הסלע הענק שניצב בראש גבעה באסוקה, הוא באורך של 11 מטר, ברוחב

של 8 מטר ובגובה של 4.7 מטר ומשקלו כ-800 טון. החלק העליון של הסלע שטוח לחלוטין ויש בו 2

חורים מרובעים בגודל מטר. בגב הסלע יש חריצים בצורת סריג שיתכן והם קשורים לתהליך ששימש

את הבנאים להשטחת הדפנות.

באיזור שבו נמצא הכפר ישנם מקדשים בודהיסטים רבים, אולם הסלע אינו דומה לסגנון או לבנייה של

משהו בודהיסטי.

עד היום לא ברור מה טיבו של הסלע, מה מטרתו, מי הכין אותו, מתי ולאיזו מטרה- תיאוריה אחת

אומרת שהסלע נחצב לכבוד בנייתו של אגם מסודה שהיה ממוקם בסמוך.

תיאוריה נוספת אומרת שהסלע שימש כנקודת תצפית אסטרונומית. ההסבר לתיאוריה זו מגיע

מהקווים בראש הסלע שעוברים במקביל לראש ההר באסוקה ומתיישרים עם השקיעה ביום מסוים

בשנה, המהווה סימן לתחילת העונה החקלאית ביפן.

כמה היסטוריונים מאמינים שהסלע הוא שרידי קבר שתוכנן עבור בני משפחת המלוכה, אבל זה לא

מסביר את החורים המרובעים למעלה וכן העובדה שלא נמצאו שם גופות.

ההסבר האחרון הוא שהסלע נועד לתאר ספינות חלל שהגיעו מהשמיים כרכב של האלים (או החוצנים)

שנחתו על כדור הארץ ומתוארות בסיפורים היפנים הקדומים. כך למשל הסיפור על ספינת החלל בצורת

צלחת מעופפת שנחתה בשנת 1803 במחוז היטאצ'י (צפונית לטוקיו) וממנה יצאה אישה לבושה בבגדים

שלא נראו קודם ודיברה שפה שאף אחד לא הבין.