בליל ה-23 במאי 1973 נהגה ג'ודי דוראטי מיוסטון בחזרה לביתה בעיר טקסס סיטי. איתה ברכב היו בתה ועוד מספר קרובי משפחה.
לפתע ראתה המשפחה עב"ם בצורת אור בהיר ומוזר בשמיים ונראה היה שהוא עוקב אחריהם. כשהגיעה ג'ודי ליד שדה מרעה, עצרה את הרכב ויצאה ממנו כדי לראות ב-מה מדובר.
העב"ם התקרב אליהם יותר ויותר וכעת היה ניתן לראות שמדובר בצלחת מעופפת גדולה "שהסתערה" לכיוונם ללא רעש, המשיכה לשדה סמוך ואז המריאה אנכית לכיוון השמיים ונעלמה תוך שניות.
בימים שלאחר מכן החלה ג'ודי לסבול מכאבי ראש וסיוטים שהיו מלאים באימה וצורות גרפיות של עב"ם. במשך שנים סבלה ג'ודי בשקט מסיוטים אלו ורק בשנת 1980 הסכימה לעבור היפנוזה רגרסיבית ע"י פרופסור מפורסם מאוניברסיטת וויומינג.
תחת היפנוזה סיפרה ג'ודי על ההרגשה המוזרה שחוותה להיות "בו זמנית" בשני מקומות.
במקום אחד היא הייתה על הקרקע ליד מכוניתה וראתה איך עגל מהשדה בו הייתה מועלה לכיוון העב"ם ע"י קרן אור צהבהבה כאשר הוא צורח ומנסה להשתחרר.
במקביל היא הייתה בתוך ספינת החלל שלהם צופה כיצד שני יצורים קטנים ואפורים בגובה של 100-120 ס"מ וראשים גדולים דמויי ביצה, חותכים חתיכות מהעגל- הלשון, איברי המין, העיניים ועוד.
ג'ודי המשיכה לספר כי ראתה גם את בתה על שולחן הניסויים כאשר היצורים לוקחים ממנה דוגמאות.
היצורים לא הקשיבו, התעלמו מג'ודי ופשוט המשיכו בעבודתם כאילו כלום לא קורה. "נראה שאין להם
רגשות או שאכפת להם ממשהו".
שנים מספר לאחר מכן עברה גם בתה של ג'ודי טיפול בהיפנוזה רגרסיבית וסיפורה אימת את מה שסיפרה ג'ודי.
