בני הזוג היל התגוררו בעיירה פורטסמות' שבניו המפשייר שבצפון מזרח ארה"ב. בארני עבד בסניף
הדואר המקומי ובטי כעובדת סוציאלית. הזוג היה זוג מעורב (בארני אפרו אמריקאי ובטי לבנה), דבר
נדיר וחריג באותה תקופה.
בליל ה-19 בספטמבר 1961 חזרו בני הזוג מחופשה במונטריאול קנדה. בסביבות השעה 22:30
בהגיעם לאיזור "ההרים הלבנים" בניו המפשייר (155 ק"מ צפונית לקונקורד, בירת ניו המפשייר וכ-265 ק"מ צפונית מערבית לבוסטון) ראו אור בהיר ומשונה שנע בשמיים. בני הזוג המשיכו בנסיעה לאורך הכביש השומם והמבודד, כאשר בטי עוקבת אחרי העב"ם באמצעות משקפת שהייתה ברשותה.
בשלב מסוים התקרב העב"ם למכונית במהירות כה גדולה שבארני נאלץ לעצור את הרכב באמצע הכביש ולצאת מהרכב. העב"ם שריחף כעת בגובה של כמה עשרות מטר מהקרקע היה בצורה של צלחת מעופפת בקוטר של כ-21-25 מטר, מוקף בטבעת אור עם שתי שורות של חלונות. בארני גם הבחין ב-8 עד 11 דמויות מסתכלות לעברו דרך חלונות העב"ם ששידרו לו טלפתית להישאר במקומו.
באותו רגע החלו להיפרס מצידי העב"ם מעין כנפיים ומבנה מוזר דמוי סולם יצא מגחונו. בארני נבהל, נכנס לרכב והחל לברוח מהמקום תוך שהוא צועק לבטי "הם עומדים לתפוס אותנו".
תוך זמן קצר החלו בני הזוג לשמוע צפצופים חזקים שממש הרעידו את הרכב, התחילו להרגיש מנומנמים ובסופו של דבר איבדו את הכרתם. כשהתעוררו מצאו את עצמם כ-60 ק"מ מהמקום האחרון שזכרו, ללא מושג כיצד הגיעו לשם.
לאחר שהגיעו לביתם ב-20 בספטמבר, הבחינו כי השעון בבית מראה את השעה 05:00 בבוקר, מה שאומר ששעתיים "נעלמו" להם. כמו כן ראו כתמים על הרכב וחבורות על עורפו של בארני.
יום למחרת התקשרה בטי לבסיס חיל האוויר המקומי ודיווחה על העב"ם, אך לאחר שערכו איתה שיחה ממושכת קבעו בדו"ח שהוציאו, כי בני הזוג ראו כנראה את כוכב הלכת צדק).
בימים שלאחר מכן התחילה בטי לסבול מסיוטים שבהם חלמה כי היא ובעלה נחטפו ע"י חייזרים. הזוג נבדק ע"י רופאים במשך למעלה משנה ובסופו של דבר הופנו לפסיכיאטר בשם ד"ר בנג'מין סיימון, אשר ערך להם היפנוזה רגרסיבית שבה הופנטו בני הזוג (חלק מהזמן בנפרד) בתהליך שנמשך כ-7 חודשים.
תחת השפעה היפנוטית סיפרו השניים כי באותו לילה נלקחו ע"י חייזרים דמויי אנוש לחללית שלהם. החייזרים היו בעלי עור אפור, ראשים בצורת אגס, עיניים גדולות ומלוכסנות ואפים קטנים. בחללית הם הופרדו ונערכו עליהם בדיקות רפואיות פולשניות, כאשר בסיומן הם הוחזרו לרכבם. בטי גם ציינה כי למרות הבדיקות שנערכו עליהם ושהיו לא נעימות ברובן, היא חשה שהחייזרים ובמיוחד המנהיג שלהם, ניסו להיות ידידותיים ולא להפחיד אותם. הם אף הציעו לה לקחת חפץ מסוים מהחללית למזכרת (משהו שנראה לה כמו ספר כלשהו), אך לאחר מכן חזרו בהם מכוונה זו.
בין הממצאים הרבים שעלו בהיפנוזה, הצליחה בטי לצייר סקיצה של מפת כוכבים בה הבחינה כאשר הייתה בתוך החללית. כ-8 שנים לאחר האירוע התגלתה מערכת כוכבים בשם "זטא רטיקולי". בהשוואה שנערכה בין מערכת הכוכבים שהתגלתה למפת הכוכבים שציירה בטי, נמצא דמיון מדהים ביניהן.
בארני היל נפטר מדימום מוחי בשנת 1969 (בהיותו בן 46) ובטי היל נפטרה מסרטן באוקטובר 2004 (בהיותה בת 85).
סיפור החטיפה הוא הסיפור הראשון מסוגו שהתפרסם בהרחבה באמצעי התקשורת בעולם ואחד המפורסמים שבהם. המקרה גם היה בין הראשונים מסוגו שנחקר ע"י מומחים תוך שימוש בהיפנוזה רגרסיבית ע"מ לאמת את נכונותו.
בשנת 1966 התפרסם הספר "הטיול שנקטע" ( The Interrupted Journey) אותו כתב הסופר ג'ון פולר בשיתוף פעולה עם בני הזוג היל וד"ר סיימון שהפך במהרה לרב מכר.
בשנת 1975 הופק גם סרט טלוויזיוני שעוסק במקרה.
באוניברסיטת ניו המפשייר, בה למדה בטי היל, קיים אוסף גדול של עשרות תיקיות המכילות כתבי יד, קלטות שמע עם העדויות של בני הזוג, גזרי עיתונים, ותמונות וסרטים הקשורים לאירוע.
ביולי 2011 הציבה מדינת ניו המפשייר שלט היסטורי במקום האירוע.
