ב-19 באוגוסט 1962 ישן ריבאלינו מאפרה מכפר נידח ליד העיר דיאמנטינה שבמזרח ברזיל (כ-700 ק"מ צפונית לריו דה ז'ניירו). אשתו של ריבאלינו נפטרה שנה קודם לכן והוא גידל את שלושת ילדיו בבקתת עץ קטנה.
באמצע הלילה התעוררה המשפחה למשמע צעדים בבית ולמראה צל. לדברי ריימונדו, אחד הילדים, הצל היה בגודל של מחצית מגודלו של אדם רגיל וצורתו לא הייתה בצורת בן אנוש. הצל נע בשקט בבית, הסתכל על בני המשפחה ויצא מהבית.
אחרי שהצל יצא שמעו בני המשפחה צעדים וקולות מחוץ לבית. אחד מהקולות נשמע אומר שזה כנראה ריבאלינו, וקול אחר אמר שהם מתכוננים להרוג את ריבאלינו.
לאחר זמן מה נעלמו הקולות, אך המשפחה נשארה מפוחדת וערה כול הלילה.
מוקדם בבוקר שיצא ריימונדו מהבית, ראה שני חפצים דמויי כדור מרחפים בקרבת הבית. אחד החפצים היה שחור כולו והשני שחור לבן. שני החפצים השמיעו קולות זמזום, הבזקים של אור או אש פרצו מאחוריהם ולשניהם היו אנטנות ואביזרים דמויי זנב.
ריימונדו קרא לאביו שיצא החוצה והתקרב לכדורים. או אז התמזגו שני הכדורים לכדור אחד ששחרר עשן צהוב שכיסה את ריבאלינו ומילא את האוויר בריח נורא.
כאשר העשן התפזר דקה לאחר מכן, ריבאלינו והכדור נעלמו.
ריימונדו הזעיק את המשטרה המקומית שלא הצליחה למצוא את ריבאלינו אך מצאה בבית טיפות של דם אנוש.
חלק מהאנשים האמינו לילד אך חלקם כולל המשטרה חשדו שהילד בן ה-12 המציא את הסיפור או שראה את רצח אביו אך מהטראומה המציא או הזה את שאר הדברים.
רופא שבדק את הילד לא מצא שום דבר חריג מבחינה גופנית או תסמינים כלשהם שהילד מוטרד או חולה. הילד גם סיפר לרופא את הסיפור מספר פעמים ללא סתירות.
באוקטובר 1963 מצאה קבוצת ציידים עצמות ליד הבית. לפי המיקום ולפי חגורה שנמצאה במקום, שייכו החוקרים את הממצאים לריבאלינו אם כי לא היה ניתן לקבוע זאת בוודאות.
סיפורו של ריבאלינו נשכח יותר מ-40 שנה, עד שבשנת 2005 איתר היסטוריון וחוקר עב"מים את קרוביו של ריבאלינו, כולל אלמנתו של ריימונדו (שנפטר ממחלה בשנת 2001) ונפגש עימם.
לפי דבריהם מצא ריבאלינו יהלום גדול, נרצח בשל כך והילד נאלץ לשקר מחשש לחייו.
מה באמת קרה לריבאלינו מאפרה דה סילבה לא נדע כנראה לעולם.
